שט אל הבוהמיה
|
| 7/2018
אבק ושמיים
אמרו לי שאם אהיה טוב, אהיה בשמיים. אבל עכשיו אני עמוק עמוק מתחת לאדמה ושום דבר לא יעזור. לא משנה כמה ניסיתי להיות הכי טוב. גם התולעים שמכרסמות את הגוף שלי והאבק עמוק ביחד איתי מתחת לאדמה. האבק שמכסה את הלב שלי שפעם נהג לדפוק. 60-100 פעימות לדקה. 60-100 יותר מדי.
אני אלרגי לאבק. שונא אותו. כל החיים שלי רק צובר אבק. לא בטוח שמשהו פה אי פעם השתנה. אבל אני בסדר עם זה, לא מת על שינויים. הייתי מנקה באוססיביות את החדר הקטן והמצ׳וקמק שלי ועדיין גר עם ההורים. לא הייתה ברירה. יקר פה, אין מה לעשות. היה לי מקרר קטן בחדר ומלא מילקי. מת על מילקי. בטח בשמיים אין אבק, העננים מורידים אותו עם הגשם ובגלל עננים כאלה העולם נראה כמו שהוא נראה.
צריך לדעת שגרגיר אבק אחד יכול להיות קטלני. זה ההבדל שבין גרגיר אבק קטן לכלום וזה הבדל גדול מאוד. כמו הדקה שאתה מגיע אחרי המורה לכיתה, ההבדל שבין לתקוע את העיניים שלך במסך ולבין להרים אותן ולהיתקל במבט עם אהבת חייך באוטובוס ואז לבנות את החיים שלך איתה באושר ועושר. יש הרבה הבדלים. מה יקרה אם ומה יקרה אם לא. ההבדל שבין החיים למוות. איך פה נפלתי. בטח בשמיים אין לכלוכים כאלה.
עוד יום עוד 10 אגורות ועוד כמה גרגירי אבק. ככה אתה חי, מגרגיר לגרגיר. עד הגרגיר הבא.
אם אתם במקרה מגיעים עמוק לאדמה ובא לכם להקפיץ לי איזה מטאטא ככה בקטנה, תשאלו בכניסה איפה קבורה גברת מבוגרת שאיזה אהבל דרס, דווקא אישה נפלאה. לא מבין למה היא פה ולא בשמיים. לידה יש נרקומן שמת ממנת יתר, חבל דווקא יש לו פוטנציאל. ולידו יש איזה מישהי עם סיפור לא ברור, לא מצליח להבין מה היא אומרת. לידה יש גבר בן 25 שנחנק מחצי במבה שההישג הכי גדול שלו זה להוציא את יד ימין מהתחתונים לפני שאמא שלו פותחת את הדלת. אז זה אני. מבטיח מחזיר לכם את המטאטא תוך חצי שעה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
