שט אל הבוהמיה
|
| 11/2018
פסטה בולונז?
לכל אחד יש את הדרך האהובה שלו לבכות. האחד עם דמעות ששוטפות את הגרון והאחר כשהעיניים יבשות והלב לא חודל מלהרטיב את עצמו. אני שונא לבכות, אבל אני עושה את זה לעיתים קרובות, קרובות מדי. אלו הרגעים שאני מרגיש הכי אמיתי עם עצמי והכי אנושי. הכי מחובר ללב שלי ולמה שכואב לו. מתי אנחנו כבר מסוגלים לשבת מול עצמנו רק עם עצמנו ופשוט, להתחבר לרגשות היותר מורכבים שלנו ולהוציא אותם החוצה, כל אחד בדרכו?
מצד שני, אני עדיין חושב על כמה רחמים אני טומן בעצמי, ואני מתעב את זה. מתעב אותי. אני מרגיש שאני צריך לעזוב הכל ולהוציא את עצמי לטיול. לעזוב את כולם. להפסיק להסתמך באחרים וקצת יותר בעצמי. אני לא צריך שום דבר חוץ מזה. סמכתי על אחרים ונדקרתי. עכשיו אני פצוע ומדמם ואף אחד לא יכול לטפל בי. רק מחפש דרכים לעבור לחיות בעצמי, כי עכשיו זה רק אני.
היו לה עיניים בצבע חום כהה, ואני יודע שלרוב האנשים יש עיניים כאלה, אבל באמת שלא כמו שלה. רק אלו שהביטו בה באמת הבינו כמה כח אפשר לשאוב מזוג עיניים בצבע חום קקה. היא הייתה הכי יפה בעולם והיא הייתה באה אליי ואני לא יכול לשכוח איך היינו עושים אהבה עד ליום למחרת. אבל לא רק עם הגוף אלא עם הלב, שזהו הדבר הכי אצילי ששני אנשים זרים יכולים לעשות. הלב שלי היה עוטף את הלב שלה. הייתי מחזיק אותה ומביט לה עמוק בעיניים. היא הייתה מביטה בשלי.
ובלי לומר מילה, אותו מבט היה להסכמה - כי הרי מי שעושה אהבה עם הלב יכול בקלות רבה לעשות אהבה גם עם העיניים. ובכלל, עם כל איבר אחר בגוף.
זה לא פייר. מה ביקשתי. שמדי פעם תבואי, את תשבי על הקצה של המרפסת שלי, אני אשים איזה תקליט של בוב דילן ועל כל שיר תדליקי את הסיגריה המסריחה שלך, אני אשב בספה ואבהה ביופי המלאכי שלך ואז אולי נשכב. הכל יהיה טוב ואת תזכרי שאת די אוהבת אותי אפילו. אבל כל זה לא יקרה, כי אני מכיר בנות כמוך. מהרגע הראשון שראיתי אותך, אמרתי לעצמי, זאתי הולכת לעשות מהחיים שלי קציצות ולברוח. את ידעת שזה מה שיקרה ואני לא ידעתי שיישבר לי הלב. לא יכולת להזהיר אותי, אה? הרי את הכרת את עצמך עוד לפניי. ידעת שאת כמו פופקורן במיקרו, מתפוצצת באיטיות ואם את נשארת יותר מדי זמן את פשוט נשרפת. לא יודע למה נהניתי להתפוצץ. נהניתי מכל רגע. אני רוצה עוד. אני עדיין נהנה ממך ואת בטח רוכבת על מישהו אחר. בבקשה תבואי ותפוצצי אותי שוב.
"אתה הופך הכל לכאוס מוחלט. לא רוצה לשמוע ממך יותר לעולם. נשאר קצת פסטה בולונז במקרר. אל תתקשר כי לא אענה." השארת פתק על השולחן.
דחפי את הפסטה בולונז לתחת,
אני בכלל לא רעב כבר.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
