עוצמים את העיניים ונושמים עמוק ולאט.

שמיים תכולים תכולים אם קצת ענני נוצה אבל הם רחוקים ולא רואים אותם.

מסביב שדה שיבולים צהובות. מוסתרים מהעולם.

חמים, השמש נעימה ורוח קלה נושבת מידי פעם, מזיזה את השיבולים בקצב קבוע, גלי ושלוו.

זימזום של חרקים, חיפושית חולפת.

ריח מתוק של פרחים.

רק בגופייה ותחתונים, וכמובן משקפיי שמש, אני אתעוור בלעדיהן. שוכבת על שמיכה וזה כל כך נעים, בובי לידי, מחזיק לי את היד

כי לבד זה מפחיד, לבד זה לא בטוח והיד שלו חמה, מרגיעה ואוהבת.

הכל נעים נעים, מושלם. ואז בא קלף של ליצן עם עניים צלב ופה צבוע באדום ופתאום לא ממש נעים ולא רגוע

הפגישה היום היתה לי קצת קשה, אני מתחילה להרגיש מתוסכלת..אולי זה לא עוזר לי?אולי שומדבר כבר לא יעזור?

כוסאמא של הליצן הזה.

פוש

אני מחכה בפינה של הרחוב להסעה של אחיין שלי, יש עוד חמש דקות בערך עד שהיא תגיע, אמא שוב זירזה אותי לצאת בטענה ש"הם לפעמים מקדימים"

אז יש לי עוד חמש דקות לחכות פה, אבל זה בסדר כי נעים בחוץ ויש רוח קלה. אני רואה אייך עם הרוח נופלים מהעץ פרחים קטנים וצהובים שמכסים כמעט את כל המדרכה ופתאום אני נזכרת אייך החודש לפני שנה בדיוק ישבתי על מדרגות בשכונה עם ע', חזרנו אחרי חצי שנה שהינו פרודים, וואו פרודים זה נשמע כמו הכחשה לגירושים, חזרנו להיות ביחד לפחות מחודש, עוד שבוע בערך מהיום שישבנו על המדרגות נפרדנו, ביום האחרון ללימודים של כיתה י"א.

אני זוכרת אייך ישבנו על המדרגות בערב והכל צהוב סביבנו, אני מנסה לדבר איתו על נושאים רציניים, על סתם, משהו, רק לדבר, חצי שנה לא דיברנו ואני בסך הכל רוצה לדבר, והוא רק נוגע לי בשדיים.

כזה היה ע', משחק עם ציצי כשצריך להיות רציניים.

אני וע' כבר לא ביחד, עברה יותר משנה מאז שנפרדנו בפעם האחרונה ואפשר להגיד שלצמיתות אבל הפרחים הצהובים עדיין פורחים ונושרים מהעצים,

יש עדיין רוח נעימה בחודש הזה ועוד שלוש שבועות היום האחרון ללימודים.

השנה אני מסיימת י"ב ויש לי חבר חדש כבר כמעט עשרה חודשים ואחיין שלי בן ארבע והכל מתקדם כל כך מהר, הכל משתנה והחודש עוד שנה אני כבר אהיה בצבא ואחיין שלי יהיה בן חמש והפרחים הצהובים ימשיכו לכסות את המדרכה.

פוש

מצאתי תמונה של אותו מקום שצילמתי לפני שנה