קוראים לו משה ומבחינתו הוא אלוהים. את הבלוג שלו אפשר למצוא כאן. הוא אוהב לזיין רוסיות אבל שונא את האישיות שלהן. כך הוא כותב עליהן "הן כוסיות ויודעות שהן כוסיות ומקרינות את זה כאילו השמש זורחת להן מהכוס כל בוקר. אם הייתי ברוקר בחיים לא הייתי משקיע במניה שהיא בחורה רוסיה. למה? כשרק מנפיקים את המניה היא שווה הרבה ויש המון באזז והכל, ואחרי כמה שנים הערך שלה יורד דרסטית. הרוסיה נהיית משוגעת עם השנים ומצטברות לה יותר ויותר פסיכוזות. הגוף מתחיל להתדלדל ואז היא נהיית עוד יותר פסיכית אחרי כל מבט במראה. בסוף היא אוכלת לך את הנשמה, את החשבון בנק, ואז זורקת אותך קיבינימאט." יש לו בטחון עצמי, הוא מתחיל עם בנות כאילו קרא את הספר של אומנות הפיתוי והוא עונה בגסות לתגובות נאצה. אבל סך הכל בלי הירידות על רוסים, הוא כותב בסדר, קצת בסיגנון של מארקו/סקסגורו/וכדומה. גם העיצוב של הבלוג דומה לאלה האחרונים.

מערכת הבלוג לא מתנגדת לבלוגים רוסופוביים, גזעניים, או פיקטיביים. מערכת הבלוג תומכת נלהבת בחופש הדיבור ובזכות של כל אחד לכתוב מה שהוא רוצה על מי שהוא רוצה כל עוד אין בזה עבירה על החוק. אולם אנו תוהים: אם הבלוג שלו הוא בלוג של טרול וכך המגיבים שלו בתגובות טוענים, מדוע המגיבים ממלאים את חלון התגובות שלו ולא פשוט מתעלמים?

קוראי בלוג זה בוודאי תוהים "אם גם אתם חושבים שהוא טרול, מדוע אתם מפרסמים אותו?" ובכן התשובה לשאלה זו לא קשורה בדעתינו האישית, אלא במה חדש, צהוב ושערורייתי בישרא והוא חדש, צהוב ושערורייתי בישרא.

מיס קלי, בת 16, כותבת בלוג סיפורי זימה קצרים. א, מגיבה אנונימית טוענת שמיס קלי מחפשת את תשומת הלב של הבנים החרמנים של ישרא וזה בעצם פתאטי. מערכת הבלוג תוהה, ממתי לכתוב בישראבלוג את המחשבות שלך זה פתאטי? ואם זה פתאטי לכתוב בלוג כדי למשוך את תשומת הלב של בנים? האם זה פתאטי לכתוב בלוג ריכולים? האם זה פתאטי לכתוב בלוג על החוויות שעברתם באותו יום או שבוע? האם זה פתאטי לכתוב בלוג על ספורט? האם זה פתאטי לכתוב פוסט "מישהו רוצה לדבר?", האם זה פתאטי לכתוב פוסט כי בא לך להכנס לאינטראקציה בתגובות? היכן עובר גבול הפתאטיות בישרא? ואם יש גבול פתאטיות, האין כל ישרא בעצם פתאט אחד גדול?

עדכון: מיס קלי מחקה את הבלוג שלה, כנראה בעקבות כל תגובות הנאצה שהיא קיבלה. לא חבל?

הבלוג רק נפתח לפני פחות מחודש וכבר יש לו אויבים.

נתחיל מזה שטליק לא רוצה להגיב פה כי אנחנו פגענו בו. מה שלדעת מערכת הבלוג לא היה נכון. אבל למען הסדר הטוב המערכת תשתדל לא לכתוב על טליק בזמן הקרוב אלא אם הוא יכנס שוב לריבים אינטרנטיים עם מען דהו.

הילי רשמה לנו בתגובות פה: "שום דבר שנכתב כאן לא היה סקופ... בדיוק כמוכם אני לא ביצ׳, רק מציגה את העובדות. אין צורך בבלוג הזה וכנראה משעמם לכם". מערכת הבלוג תוהה ממתי יש לקוראים צורך בבלוג כלשהו. בלוג הרי בא למלא צורך של הכותבים לא של הקוראים. הקוראים יכולים רק להנות, לסבול או להתעלם. מערכת הבלוג שמחה שלא מתעלמים מהבלוג ומקוווה שתמלא את חייכם באושר, עושר והנאה.

ואחרון חביב קיבלנו מכתב מבחורה שקוראת לעצמה הגברת הראשונה וכך היא כותבת: "קראתי את הבלוג בעיון רב והגעתי למסקנה הבאה, אתם עלובים, תת רמה והלוואי שתמותו."

למערכת הבלוג אין מה לומר מלבד haters gonna hate hate hate

ברשימות הבלוג יש אימייל, כיתבו לנו, אנחנו מבטיחים לשמור על עילום שם באם תרצו.