אז מה אני אספר בינתיים אחרי חודשים ללא כתיבה פה.
התגייסתי אני מה שנקראה הפרגית החדשה בבסיס וכולם חגים על זה. צעירה פעורה, מלשבית וכינוים אחרים מזלזלים.
הכרתי חברה מדהימה שלצערי לא תשרת איתי , אבל חברה לחיים היא בבטחון מלא תהיה.
החברה הכי טובה שלי טסה לשלושה חודשים לארצות הברית המזוינות , קשה לי כל כך בלעדיה. לא חשבתי שיהיה לי ככה קשה.
כיף לגלות שהחשיבות של אדם חשוב בעינייך היא יותר ממה שחשבת שהיא.
מסתבר שאני לא משתנה , שוב מהפחד להיפתח הרסתי לי מערכת יחסים שיכלה להיות מדהימה עם אדם מדהים.
יש משפט כזה שאומר " החיים משתנים מהר, אנשים משתנים לאט" . לא יכולה שיותר מלהסכים עם המשפט הזה.
אני רגילה מדי ללבד , זה שלא הייתי במערכת יחסים מעולם השפיע עלי . אני אוהבת את הלבד שאין דין וחשבון לבן אדם אחר חוץ ממני וגם זה לא.
חברה שלי עלתה עלי יפה מאוד, היא אמרה שכשאני מפחדת אני פשוט בורחת ונעלמת. זה בדיוק מה שעשיתי לו .
אני פחדנית.
מקווה שיבוא האחד שאני אעשה לעצמי את השינוי בראש המעצבן שלי .
בינתיים אני מייחלת לזמנים טובים יותר, כשהייתי קטנה ולא התמודדתי עם דברים גדולים ומסבכים, מייחלת שיהיה לי טוב בצבא ושאמצא לי מערכת יחסים בריאה.
נראה מה ישתנה עד לפעם הבאה שאכתוב פה.