מבוסס על סיפור אמיתי ..
הסיפור הזה הוא קצת מוזר , בגלל שאני כתבתי אותו.
אבל אני חושבת שהוא כיפי .
נתחיל בהתחלה :
פעם , לפניי כמה ימים, הייתה ילדה בשכבה שלי שלא דיברה בחיים .
היא לא אמרה כלום , כאילו ממש כלום,כלכך כלום שזה היה כמעט מצחיק , ולכן הרבה ניסו להציק .
וגם מי שהכיר אותה באמת, החברה הכי הטובה,לא שמעה אותה אף פעם,אבל החברה הזו לא רצתה לשמוע במילא שום דבר .
הזמן עבר במהירות,והילדה הזו שדיברתי עליה גדלה מאוד. עלתה עוד כיתה ועוד כיתה,מלא כיתות , ולמרות שלפעמיים היה אפשר לשמוע מעין לחישה קטנה שאחת המורות שאלו אותה שאלה,איש עדיין לא הצליח להבין מילה.
עשרות פעמיים דרשו ממנה להגביר את הקול,כלכך הרבה פעמיים שהיא הפסיקה כבר לספור ,אז במקום זה היא החלה לכתוב בפנקס , ולפעמיים גם לשלוח בפקס .
הבעיה הייתה שהכתב היה כלכך קטן שהיו צריכים להביא למורות זכוכית מגדלת ענקית מחדר מדעים,וגם זה לא ממש עזר..וביום אחת שהזכוכית נשברה,הכל וויתרו על המחשבה .
אז היה ממש שקט מוחלט של כולם,ומאז איש לא צחק עליה מעולם
.
כי עכשיו כולם הסתכלו עליה קצת בפחד וחוסר הבנה,וזה היה לה נעים כי עכשיו היא הייתה מפורסמת בכל הכיתות ואצל כל הילדים .
היו קוראים לה "שתיקתי" או "שקיטי " לפעמיים,מה שהתחשק לאותם ערסים משועממים .
אבל זה בכלל לא הפריע לה יותר, לפחות לא כלכך, ולמרות שהיה לה די משעמם לפעמיים, במחשבות היא זממה הרבה על הבן של השכנים .
הוא היה בכלל לא שתקן,ההפך הגמור והמוחלט . הילד המצחיק והחביב של השכבה ,(וגם די נאה לכל הדעות ..).
אחריי כמה זמן של מבטים פשוטים,נראה היה שגם הוא התחיל להתאהב בה , וכל זה היה , שתבינו , שהם עדיין לא החליפו מילה .
גם אפשר להגיד שהיא די ייפתה , וחברתה התאפרה , וביחד הם בסה"כ היו די מוכנות לאהבה .
אבל הייתה בעיה , כי יותר מחיוך היא והשכן לא החליפו דבר. אולי רק כמה מחקים ופעם אחת גם ספר אנגלית ואיזה חטיף מקסימום ..
אבל באמת שיותר מזה השטח היה מאוד נקי,כלכך נקי שכבר לא היה נעים,אז הוא החליט לשנות את הפנים..
בכל פעם שהם נפגשו, לה ,הזמן עצר וכל הקולות המעצבנים נשמעו מטושטשים ולא ברורים..
אבל הוא מיד הסב את המבט, וזה היה לה נורא ביותר. כלכך נורא שהיא כמעט בכתה,ולמרות שהיא ידעה היטב שהוא חושב עליה לפעמיים, וגם פה ושם מדבר עליה עם החברים..היא הייתה ממש ממש פגועה , כי היא חשבה שהוא היה חבר שלה .
אבל פעם אחת , הוא אמר לה שלום ליד הכיתה והיא ממש הופתעה, ולפניי שהבינה מה קרה היא כמעט התעלפה כי היא כלכך התרגשה .
אז כולם במבואה השתנקו מצחוק ואז התגלגלו כמו תינוקות.
אז אחריי כמה שנים,שהזמן עבר ,היא התחילה להיעלם ולא להגיע לשיעורים , וזה ממש הדאיג את כל המורים , אז הרכזת במהירות שלחה מכתב להורים , והם חיש מהר קבעו פגישה עם פסיכולוגית מומחית שתתאם ימים .
אז הפסיכולוגית דיברה ודיברה, כל כך הרבה שזה היה טוב, ובסוף הילדה גם פלטה כמה מילים .
למרות שזה בכלל לא היה מספיק , היא עדיין המשיכה להיאבק בכל הכוח בקולה,ופעם אחת אפילו צרחה ! .
אז יום אחד , ממש ביום ההולדת שלה, שאיש לא ידע עליו כי היא אף פעם לא אמרה .באמצע השיעור היא החלה לשיר בשקט " יום הולדת שמח , יום הולדת שמח .." וזה היה כלכך מיוחד שזו הייתה ממש תדהמה וכולם רק בהו בה בשתיקה . אפילו המורה עמדה בשקט ובהתה .
כי זה היה כלכך מרגש, באמת,אירוע כזה קורה רק פעם בחיים .
אז אחריי כמה ימים זה קרה שוב , הפעם שיר אחר , ובאמת שהיא שרה את זה כלכך יפה שכולם מחאו כפיים .
אז המורה ביטלה את השיעור וכולם שמחו עד השמיים , אז ילד חזק אחד אפילו הרים אותה על הכתפיים .
אז היא שרה יותר חזק וגם יותר בעוצמה, וכולם ממש התלהבו שהיא שרה כלכך נפלא , אפילו המנהל הצטרף לחגיגה ! .
עד שפתאום הילדה נפלה , וקיבלה מכה חזקה , אז כולם מהר פינו את המקום בעצב וביגון .
וחברתה ממש ממש בכתה , כי היא ממש אהבה את השיר שלה .
אחריי כמה שבועות בבית החולים , המנתחים החליטו שזה סוף סוף נגמר , והיא חזרה לבית הספר עם תחבושת על הצוואר .
אז כשניסו לשאול אותה מה העניינים ומה מצבה היא רק שתקה , כי הרופא הזהיר אותה , וגם אמר שזה יימשך לתקופה ארוכה , והיא צייתה .
כשהרופא אמר את זה אז , בבית החולים , אז כל המנתחים היו מאוד מצטערים , כי הם שמעו שהיא ילדה כלכך חברותית ששרה נפלא , וזה היה נראה להם עצוב נורא .
הילדים בבית הספר לא אמרו כלום , הם רק הביטו בה בתחושת אשמה מעיקה , במיוחד הילד שנשא אותה .
אז אחריי עוד כמה ימים עצובים , כשהיא שוב ישבה עם חברתה , שדי שמחה לחזור לריכולים , קרה משהו שלו היא ממש לא ציפתה ..הילד שהיא אוהבת נכנס לכיתה .
בגב זקוף , צעד בטוח ופרצוף מתוח הוא התיישב מולה והחזיק את ידה , ואז הוא התוודה מיד שהוא אוהב אותה .
והיא ממש לא הבינה למה דווקא עכשיו שהיא נראת ככה מוזר עם התחבושת , אבל היא לא יכלה ממש לשאול אותו שום דבר, אז היא פשוט הנהנה וגם הוסיפה כמה חיוכים נחמדים .
הוא מאוד שמח שככה היא נחמדה אליו , כי הוא חשב שהיא ממש כועסת , אז הוא מיד חיבק אותה , ולפניי שיכלה להגיד לו דבר מה , הוא חיבק אותה שוב וכמעט הרים אותה , ואז נישק אותה נשיקה ארוכה.
אז הם היו מאוד מאושרים ביחד הרבה מאוד שנים , וגם נולדו להם כמה ילדים מתוקים , עד שהתחילו להיות לו מפרצים , וזה קצת סיבך את העניינים .
כל הזמן הזה שהם היו ביחד הקול שלה רק התחזק והתחזק , והשינוי הזה היה מאוד מתאים לה , אבל קצת פחות לאנשים אחרים , כי בסוף הקול שלה היה כלכך חזק , שכשהיא כעסה אנשים ממש שמו אטמים .
אבל זה היה יותר טוב ממה שהיה פעם, זה היה ברור לכולם , ולכן כולם סלחו לה מיד על הכל , ובכל החגים תמיד היה לה את מי להזמין , ועם מי לפטפט , וזה היה מאוד מרנין .
וזה הסיפור על הילדה שלא דיברה בחיים .
הגענו לסוף הסיפור בשעה טובה , תודה רבה לכולכם על הקריאה .
ואם תפגשו שוב את אותה ילדה , אמרו לה שהיא מאוד חמודה , זה יעשה לה טוב .
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Mad Fat Cat