רציתי לכתוב לכם על היום הזה.על כמה שהוא היה יפה.
זה היה פשוט יום מושלם.
כמו שבת בבוקר כזה.
השמש זורחת, הציפורים מצייצות, היום חמים.
אבל אז חשבתי על אתמול.וחשבתי שזה יותר חשוב.
אתמול, בגלל שאני מורחקת מהקן(כי התחצפתי מאוד לקומונרית שלי), לא נכנסתי לקן.
אבל הייתי מאוד מעורערת, ואני תמיד אהבתי לעלות לגג של הקן כשאני צריכה מקום שקט לחשוב בו.
אז, זה דיי ברור, עליתי על הגג של הקן.
פשוט שכבתי שם שמעתי מוזיקה וחשבתי.
כשהחלטתי לרדת מהגג, ראיתי שידיד שלי הגיע עם האופניים והחברה שלי שעכשיו חזרה בוכה משיחה ארוכה עם הקומונרית שלי.
אני לא אדבר עכשיו על מה שהיה לחברה שלי, כי זו לא הנקודה.
אני אדבר על הידיד המעשן שלי.
סתם בצחוק אמרתי לו "רוצה לראות איך אני לא משתעלת מהסיגרייה?"
הוא ענה "נו טוב".
לקחת שכטה וממש התאפקתי לא להשתעל אבל בסוף יצא לי שיעול קטן וחמוד כזה. לא כרוני.
אחרי זה אמרתי לו "רוצה לראות ~עכשיו~ איך אני לא משתעלת מהסיגרייה??"
הוא ענה "נו בסדר".
לקחתי שכטה והוצאתי אותה ו-ווהוו! לא השתעלתי.
הוא הלך.
הסעתי את חברה שלי הביתה, ואמרתי לחברה שלי שעברה במקום שתחכה שם ושאני עוד 10 דק' חוזרת.
בדרך חזרה מהנסיעה קניתי סיגריה. מארלבורו, או איך שאומרים את זה. אף פעם לא הבנתי.
כשחזרתי חזרה לחברה שלי שחיכתה לי, זיינתי לה תשכל ואמרתי לה שאני קניתי סיגרייה כי אני רוצה ללמוד לעשות עיגולים ושזה מחרפן אותי איזה שנה שאני לא מצליחה.
היא אמרה בסדר. כנראה שאני משחקת ממש טוב כי זה היה תירוץ עלוב.
עישנתי אותה.
באמצע שלה התחיל לכאוב לי הראש. אבל לא הסכמתי לזרוק אותה ולהפסיק.
המשכתי. אמרתי לחברה שלי שתגיד לי אם היא רואה את הקומונרית בדרך לפה.
אחרי זמן מה היא עברה. היא אמרה לי.
לקחתי שכטה אחרונה, זרקתי את הסיגריה לרצפה ודרכתי עליה.
הקומונרית שלי אפילו לא הסתכלה.
אני לא יודעת למה עישנתי.
או למה הייתי חייבת לעשן יותר מה2 שכטות שלקחתי מידיד שלי.
אני לא יודעת למה עשיתי את זה.
זה כאילו שרציתי להרגיש איך הקומונרית שלי מרגישה.
או לפחות איך שהיא הרגישה בפעם הראשונה.
איך האחראית קן שלי הרגישה בפעם הראשונה.
איך חברות\ים שלי הרגישו בפעם הראשונה.
כשהכאב ראש החמיר, נכנסתי לקן עם חברה שלי.
הרגשתי כאילו אני הולכת להתעלף. כאילו שזה שוב קורה לי.
לא רציתי להתמוטט לחברה שלי באמצע החיים באמצע הרחוב.
חשבתי שאם אני אתעלף במקום יותר מבוקר זה יהיה עדיף.
חברה שלי עזרה לי להוציא מהידיים ומהפה שלי את הריח של הסיגריות.
כשנסגר הקן, פשוט יצאתי משם בהליכה מהירה בלי שאף אחד יוכל לומר לי "מה את עושה פה?!"
או "אסור לך להיות כאן!"
בעצם, האמת, לא רציתי שהקומונרית שלי תאמר לי את זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
צבעוני אדום