לרוב מהלב, קצת מהראש. ביחד סלט.

הפעם הראשונה שנישקת אותי.

היינו כל כך שיכורים ששנייה אחריי זה, כשניסינו את זה שוב- הראשים שלנו התנגשו כלכך חזק שאני עד עכשיו זוכרת את הכאב הזה "פאק."

כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה, לדעת איך השפתיים שלך מרגישות על שלי והדבר הראשון שיצא לי מהפה זה "פאק". יופי מאיה, את מדהימה.

הפעם הראשונה שדיברנו על זה.

זאת לא באמת הייתה שיחה. שנינו לא ידענו לדבר, לא באמת. ידענו לגמגם, ידענו לצחוק, ידענו להיות ציניים. ידענו לא להיפגע.

הפעם הראשונה שנגעת בי.

הייתה כנראה הפעם הראשונה שמישהו נגע בי בצורה כזאת. שוב שיכורים, כאילו זה המצב היחיד שאנחנו מסוגלים להרשות לעצמנו להרגיש משהו, להסתכן אפילו קצת בלאבד פוקוס. 

היית מדהים, ידעת מה אתה עושה וזה בא לך בקלות שהביכה אותי. לא עזבת עד שגמרתי, כאילו אתה לא יודע אחרת. אמרו לי שאתה תחשוב רק על עצמך, אבל לא חשבת יותר מידי. מאוחר יותר הבנתי כמה שהתענוג שלי שווה ערך להעצמת האגו שלך. מאוחר מידי.

היו כמה פעמים שניסיתי לדבר אחריי זה, עד שהתייאשתי.

עד שנמאס לי כל פעם מחדש מהודעות בשעות-לא שעות, מהמילה 'ערה', מהידיים שלך שלא מתקשרות עם הפה.

הפעם הראשונה ששכבנו הייתה הפעם הראשונה שלא רציתי אותך יותר. שהרגשתי בכל נקודה בגוף שאני לא חכמה כמו שאני מצפה מעצמי להיות, שאני פחדנית יותר ממה שאני מביאה לעצמי להבין, שאני תלותית יותר ממה שאתה מסוגל להכיל.

אני לא בטוחה שאתה מסוגל להכיל משהו שהוא לא האגו שלך.

הפעם הראשונה ששכבנו לא הייתה כמו בסרטים.

הפעם הראשונה ששכבנו עשתה לי צריבה בגרון, בחילה בבטן וצמרמורות בעמוד השידרה.

הפעם הראשונה ששכבנו הייתה גם הפעם הזאת שידעתי שזהו, שאין לזה סיכוי ושאני כל-כך עמוק בתוך הבוץ, ששום יד לא תציל אותי. שאני לא באמת בסדר עם הסידור של לא לדבר על זה, שאני לא בסדר עם לפלרטט עם אנשים אחרים, שאני לא בסדר איתך.

הפעם הראשונה שלא עניתי לך הייתה הפעם הראשונה שהתקשרת ולא שלחת הודעה. אחר כך הייתה הפעם ההיא שניסית ליזום שיחה. אחר כך הייתה הפעם הראשונה שאחריי תקופה מאוד ארוכה של שקט- לא נכנעתי.

לכל דבר יש פעם ראשונה, מזל שזה תקף גם לפעם אחרונה. 

אני בחורה ממוצעת בעולם מיוחד.

בין כל הזמרים, הציירים, היוצרים והרקדנים- יש אותי. עומדת שם, מסתכלת על כל זה ומחפשת להשתלב.

מחפשת את הפינה שלי להציג, שיסתכלו עליי.

אני מאמינה באמונה שלמה בגורל, כזה שמחליט מי מקבל מה וכמה. אני מאמינה שיש אנשים טובים יותר ואנשים טובים פחות. אני מאמינה שיש אנשים שנולדו יוצאים מן הכלל. כאלה שיצילו אותנו מעצמנו.

הלוואי וגם אני יכולתי.

הלוואי והיה לי מה להראות לעולם המיוחד הזה, העולם הזה שנמצא רגע לפניי טביעה ומחפש גלגל הצלה. הלוואי והייתה לי סבלנות לקרוא שייקספיר, הלוואי וידעתי יותר טוב על כלכלה או הבנתי ביין.

הלוואי ומישהו היה זורק לי כישרון אי שם, כשכתבו את ספר הגורלות, הייתי מוצאת מה לעשות איתו. הייתי מפסיקה לחפש את מה שלא יגיע. הייתי מתמקדת בלהפוך את העולם לטוב יותר.

הייתי כותבת פחות ועושה קצת יותר, הייתי רוקדת בשביל העולם, מציירת אהבת אמת וצוחקת צחוק משוגע בשביל כולם. בשביל כל האנשים העצובים, הייתי צוחקת בשבילם ושרה בשבילם.

ואז אני והעולם הזה היינו מיוחדים ביחד.

אני בחורה ממוצעת בעולם כל-כך מיוחד, מפתיע אותי שאף אחד לא שם לב שהאנשים המיוחדים הולכים ונעלמים. וכשהאחרון ייעלם- כשלאף אחד לא תהיה סבלנות לשייקספיר או זמן לרקוד. אנחנו נטבע.

אני בחורה ממוצעת ואני לא יודעת איך להציל עולם שטובע.

סליחה.