נקווה שהפעם זה לא יישבר.

הוא כבר לא יושב גבוה כמו פעם, ואין סכנה שהוא פשוט ייתרסק לרצפה למיליון רסיסים.

כבר נחתכתי ממה שעמד שם במקומו. אבל הפעם זה לא יקרה.

אני עדיין מוצאת חתיכות קטנות ברחבי החדר, כשאני מזיזה את הספרים שלי שעל הרצפה.

לא ניקיתי מספיק טוב. וגם לא ההורים שלי כשזה רק קרה.

אבל הפעם השלג יישאר בפנים, ליד הבניינים.

ובכל פעם שיתחשק לי אני ארים אותו ואגרום לו ליפול מחדש.

עברה לי כבר כמה פעמים בראש המחשבה שאולי אני כבר לא מתאימה לחבר שלי. אולי אני כבר לא כל כך רוצה אותו.

זה תמיד היה לי מוזר להיות איתו כי היינו ידידים ממש טובים לפני שהכל התחיל וזה עדיין קצת מוזר, אבל התרגלתי.

יש לי רגשות אליו ואני מרגישה געגוע, לפעמים יותר לפעמים פחות.

אבל כשאני מנשקת אותו בא לי להפסיק, וגם הסקס הוא כמו טרחה בשבילי, אני רק חושבת איך להתחמק מזה או איך לגרום לו להפסיק לנסות.

ואני יודעת שהוא אוהב אותי יותר.

אולי אני נמשכת אליו פחות מאשר בהתחלה.

אבל אני יודעת שיהיה לי קשה לסיים את הקשר הזה. כי הוא טוב לי. עם כל מה שרע, הקשר הזה עושה לי טוב.

אני רוצה להאמין שזאת רק תקופה בגלל שאנחנו ביחד הרבה זמן (בשבילי לפחות) ושאחרי חודש אולי יותר, זה יפסיק להיות ככה.

אם זה יחמיר אני אדע לשים לזה סוף, אבל זה יהיה קשה.

אני לא רוצה להיפרד ממנו. לפחות לא עכשיו.