אין ספק שלהיות עם גבר נשוי, זאת מערכת יחסים מיוחדת. הסודיות, המתח, הריגוש, הפגישות במקומות לא מקומות, הטעימה מפרי העץ האסור, כל פגישה הופכת להיות תכנון של מבצע צבאי. השעה צריכה להיות מדוייקת, המיקום חייב להיקבע מראש, אורך הפגישה המדוייק ידוע לשנינו. לצערי, אנחנו לא יכולים לבלות ביחד לילה שלם, אנחנו לא יכולים בערב למצוא מקום שקט רק של שנינו. לא יכולים לצאת לארוחה רומנטית במסעדה. צריכים להסתמך על חדרים לפי שעה או על מקומות אי שם בהרים, מקומות בהם אף אחד לא יוכל לשמוע או לראות אותנו. אני לא יכולה להזמין אותו להכיר את הוריי, הרי הם יזרקו אותו, ואותי, מכל המדרגות. יש שעות שאני יודעת שאני לא יכולה להתקשר אליו, אלא רק לשלוח הודעה. כאשר אני מתקשרת, אני יכולה לשמוע לפי ה"הלו" שלו אם הוא יכול לדבר איתי בחופשיות, או שאני צריכה לשאול אותו איזו שאלה הקשורה במשרד.

הוא מגשים לי את חלומה של כל אישה ובא איתי לקניון לקנות בגדים, ומגשים לי גם את כל שאר הפנטזיות שאני יכולה להעלות בדעתי. אם חסר לי משהו, הוא דואג למלא את החסר. אין ספק שאני מרגישה כחלק מהמשפחה שלו. אני גם מכירה את המשפחה שלו, רק שהם לא יודעים מה אני בשבילו. אני גם יודעת שאלמלא הוא היה נשוי, הייתי קופצת עליו בכל הכח. בעצם, לפעמים אני קופצת עליו בכל הכח גם כאשר הוא עדיין נשוי.

לעיתים, בגלל קוצר הזמן שיש לנו יחד, אנו נאלצים לאלתר ולשלב בין כמה דברים במקביל. יושבים בארומה ומזמינים קפה וסנדביץ', אוכלים ושותים. כלפי חוץ אנו נראים כמו שני ידידים או עמיתים לעבודה. אבל המבטים שאנו מחליפים, לא משאירים שום מקום לספק. אני יודעת שאני אוהבת אותו, בדיוק כמו שאני יודעת שהוא אוהב אותי. אסור לנו לגעת זה בזאת בפרהסיה, אפילו לא ליטוף מקרי, שלא לדבר על חיבוק או נשיקה. אנחנו מביטים אחד בשני, קורצים ומנידים בראשנו, יודעים מה הולך לקרות. אני קמה לשירותים, מגיעה לשם ונועלת את הדלת. שניות אחריי גם הוא קם, ניגש לשירותים ודופק שלוש דפיקות על הדלת. אני פותחת אותה, הוא נכנס ואני נועלת אותה מייד אחריו. הוא לא מבזבז זמן, ומחבק אותי מאחור ומתחיל לנשק אותי בצוואר, וזאת לאחר שהסיט ממנו את שיערי. אני מכופפת את ראשי קדימה, נותנת לו לנשק אותי עוד ועוד. הוא שולח את ידו האחת אל מתחת לחולצתי ובידו השניה פותח את כפתור מכנסיי, ועוד בטרם הוא מפשיל אותם הוא מכניס את ידו לתוך תחתוניי. אני נמסה בין ידיו ומתחילה לבעבע מתוכי את הנוזל שהוא כה אוהב. אני מרגישה אותו מזדקר, והוא נצמד אליי עוד ועוד. אני שולחת את ידי אל מכנסיו, מורידה את הריצ'רץ' ומפלסת את דרכי מבעד לתחתוניו אל איברו. אני שולפת אותו החוצה ומלטפת, בעוד הוא מפשיל מטה את מכנסיי ומכופף אותי קדימה אל עבר האסלה. הוא מנסה לחדור אליי, אך אני מונעת זאת ממנו. "תוריד מכנסיים ושב!" אני פוקדת עליו, והוא מבצע ומתיישב על האסלה, אני מתיישבת עליו, כאשר פניי מולו, ומכניסה אותו לתוכי. אני מרגישה אותו נע בתוכי הלוך ושוב. לפתע דפיקות בדלת, "תפוס", הוא עונה, "עוד מעט גומר". הוא חוזר לנוע בתוכי במהירות, כאשר שנינו ישובים זה על זה, ואילו אני מתחילה לגנוח. הוא מנשק אותי ואומר "שקט, את לא יכולה לצרוח כאן" אך הוא ממשיך בשלו וגורם לי להמשיך לגנוח. "הלו! מה זה כאן?" אנו שומעים קול כעוס מעבר לדלת המלווה בדפיקות נמרצות. "אמרתי לך שאני כבר גומר" עונה הגבר שלי ולאחר מספר שניות נוספות הוא אכן גומר.

אנו מתלבשים, הוא מוריד מים ויוצא מהשירותים וסוגר אחריו את הדלת. אני מייד נועלת אותה ושומעת מישהו מבחוץ מנסה לפתוח אותה. "תפוס" אני עונה לו. לאחר כשלוש דקות אני פותחת את הדלת ויוצאת מהשירותים. מעבר לדלת ממתין לי איש שמביט בי במבט חושד, לא מבין האם הייתי עם הגבר שלי בשירותים או שהצלחתי להידחף לפניו מבלי שהוא שם לב. אני עוקפת אותו ויוצאת החוצה, חזרה אל המזגן שבסניף, חוצה את הסניף אל עבר דלת היציאה, שם אני פוגשת את הגבר שלי, מחזיק בידיו שתי כוסות של אייס קפה, ואנו עוזבים את המקום.