בלבולי מוח... בדרך כלל

בעית קשב וריכוז בשבילי זה להתחיל להתכונן למיטה באחד עשרה בלילה ולקלוט שאני עדין ערה בשתיים לפנות בוקר. 

אופסי? בהחלט.

מי שמכיר אותי היטב יודע איזה מעופפת אני יכולה להיות ובזמן שאני כותבת את זה אני מקווה שהצבא לא יקרא לי את הבלוג ויחליט שלאסטרונאוטית לא מתאים לשרת בחיל תקשוב, ויחליט להחזיר אותי למיוני חיל אוויר, ככה שהראש שלי באמת יהיה בשמיים.

האמת? הסיבה המרכזית למה רציתי להתקבל לטייס זה כדי שיהיה לי קצת יותר סיכוי להיות אסטרונאוטית אמיתית. טוב, שיהיה. אני אתקן רדיואים למשך שנתיים; לא נורא. 

אחרי אתמול (שלשום? יום שלישי) חזרתי עייפה מתה מירושלים והלכתי לישון כבר בעשר אבל כמובן שלא באמת הייתי במיטה עד אחד-עשרה ואז לקח לי עוד מלא זמן להרדם ועד שנרדמתי התעוררתי שוב. כל שעה. עד בערך שש או שבע בבוקר ואז ישנתי כמו בול עץ נוחר עד רבע לאחת וקמתי. לא אכלתי עד שתיים כי עד שהתלבשתי והתקלחתי והצתחצחתי השמש התחילה בשקיעתה כי אני כזאת לפעמים. לוקח לי זמן כשאין לי מה באמת לעשות. ואז כמובן החלטתי שמחר (היום? יום חמישי, זאת אומרת) אני אאפה קאפקייקס עם אחד מהתמציות טעם החדשים שקניתי ואני מקווה שלא ארעיל אף אחד בטעות איתם. 

ואז כמובן התגייסתי לאפות קאפקייקס למסיבת גיוס של ידיד שלי, שהיא שבוע הבא, אז זאת אומרת שאבא שלי שוב יצטרך לקפוץ לסופר מרקט עם רשימה דומה ל:

-ביצים (לפחות שני קרטונים)

-חלב (כמה שיותר)

-רויון (5 ליטר)

-צבע מאכל (בעיקר ירוק)

-שוקולד (מריר. פחות משישים אחוזים לא יתקבל)

-שמנת כבדה מאוד (כי הרשימות בדרך כלל בנאגלית)

-לחם

ואולי יהיו שם עוד כמה דברים, כמו גבינה ורסק עגבניות ושלושה טון של קמח רב-תכליתי. אין לדעת מה יהיה שבוע הבא, אבל אבא שלי כבר למד להתכונן. אני מקווה. ומה שהוא לא מוצא בסופר תמיד אפשר להשלים בפי שלוש המחיר במכולת השכונתית, או לקפוץ לקואופ-שופ ולנקות את בנק (של ההורים).

...

יש את כל הקטע הזה עם העלאת (כתבתי את זה נכון???) המשכורות של חברי הכנסת בארץ. כמה שאני שונאת פוליטיקה אני חושבת שאולי אני יודעת מה אלמד באוניברסיטה אחרי הצבא. או שלא אלמד כלום. זה לא מה שלפיד עשה? או לא עשה, ליתר דיוק... אני תמיד אומרת שהעולם יהיה מושלם אחרי שאהפוך לדיקטטורית על כל היקום. טמפונים  ופדים ותה קממומיל יהיו חינמיים, כמובן. למורים יהיו הטבות בשפע, ולחיילים ישלמו יותר. אני חושבת שלרופאים יש משכורת די סבבה אבל צריך לעשות משהו עם כל הקטע של האחיות. ופאק מחיר המחייה בארץ זה יותר כמו מחיר ההמתה. צריך גם לשווק שוקולד, קונדומים, ומשככי כאבים ביותר זול, אבל האחרון צריך להיות תחת שליטה, או מהסוג שאפשר לבלוע חמישה קופסאות מבלי למות. 

אני גם אעביר חוק שאסור למכור דברים חדים לכל אחד. עבר זמן מה מאז שקניתי מחדד חדש אבל לאחרונה מחדדים גורמים לי לתחושה לא נעימה ואם אתם נמצאים בישרא-בלוג או מכירים אותי, אתם ככל הנראה יודעים למה. 

ולאחרונה אני גם מאמינה ששיעורי רכיבה עלסוסים צריכים להיות חובה בעיקר לילדים ומבוגרים עם מגבלויות שונות. וצריך לימודי חינוך מיני יותר רציניים בבתי הספר. כל התיכון לא היה לי שיעור אחד בחינוך מיני, ולמדתי בבית ספר שהיה פאקינג חצי-פרטי. זה לא אמור לאמר שיש להם את התקציב לדבר הזה? אני די בטוחה שכן. לא ששיעורי "תעבורה" היה ממש חסר תועלת. קיבלתי רעיונות לאיך להרוג אנשים. 

אה... דמויות, זאת אומרת. בדיוניות. לא אמיתיות. 

ואם כבר מדברים על שיעורים שצריך ללמד בבתי הספר (טריגר ליד"ה), או בכלל בתיכון, זה שיעורים על בריאות נפשית כי בארץ פגשתי יותר אנשים מדוכאים מבשמפחה שלי וזה כבר אומר משהו. כשאת יודעת שחצי מהבנות בשכבה שלך נכנסות להתקפי חרדה ורוצות לקפוץ מהגג שקל מדי להגיע אליו זו כבר בעייה. ובואו לא נתחיל לדבר על מה שקרה אחרי שהזאתי מליד"ה התבאדה. מסכנים. מתחיל קצת להרגיש שאנשים שם מתים מהר מדי. 

הרבה יכולים לאמר שהסיבה היא סכינים (חי חי אני ממש מצטערת אני בנאדם נוראי וחסר רגישות), אבל אני אומרת שהבעיה היא או ערפדים או העובדה שהם פשוט מגנט למוות. 

אני צריכה לשאול את אח שלי אם מישהו מת שם בתקופת היורה כשהוא עוד היה תיכוניסט מחוצ'קן באותו הבית ספר. 

תראו עוד מעט שלוש בבוקר. איזה כיף. 

הגיע הזמן לישון? 

אבל עוד לא אכלתי גלידה...

טוב זה יחכה למחר עם הכביסה והאפייה והחילוף סדינים וה-

טוב אתם יודעים מה? גם הרשימת מטלות תחכה למחר. 

אם בכלל אצליח לקום בשעה נורמאלית....

יהיה מצחיק אם החבר שלי יגיע לפה ואני עוד אהיה ישנה. אופסי?

לילה טוב אהובים