העולם השתנה,כל מה שהיה יפה פעם,היום זה כבר מכוער.
המראה והמספרים הפכו ליהיות יותר ויותר רלוונטים לחיים שלנו.
היא מסתכלת במראה לא מרוצה,מתבכיינת לחברה שלה על מה היא אכלה וכמה הורידה.החברה מתחילה ליהיות מושפעת מזה,אז גם היא מצטרפת לשינאה הרצחנית הזאת.
אז שתיהן מחליטות להתחיל להיכנס לכושר,לעיניינים.
מורידות ממתקים,פחמימות ואפילו נשארות עם תפוחים וכוסמת.עושות מלא מלא ספורט ולא אוכלות אחרי האימון/אחרי שש.
הן מצליחות לרדת,גם אם זה בדרסטיות-מה זה משנה העיקר התוצאה.
אחרי כמה ימים אינטנסיביים של רעב קיצוני ולחץ על הגוף והשרירים,הן מחליטות שהן סיימו עם זה והגיעו לנקודת היעד.
אבל מה שבא במהירות,הולך במהירות.חזרנו לאותו משקל גם אחרי מאמצים כאלו.עכשיו מסתכלות במראה עוד הפעם,לא מבינות איך כל זה קרה,רק אתמול לא הייתה בטן והרווח ברגליים היה עוד שניייה שם.אז מתחילות את התהליך מחדש,אבל עדיין לא שמות לב לטעויות של פעם שעברה.כולם יודעים מה בריא ומה לא,ואיך באמת צריך לחיות אורך חיים בריא.אבל לא באמת יש כוח לכל הדברים האלו,זה קשה לחיות על דברים שאתה לא אוהב או מעדיף משהו אחר על פניהם.
אז כתבתי את זה כי זה מה שעולה לי לראש כשאני חושבת על דוגמנות.
אני יודעת שיש בנות שזה לא הרעבה,הן באמת נראות ככה גם עם וופל בלגי וגם בלעדיו.
אבל העניין הוא אחר לגמרי.אני לא מבינה איך אפשר לקחת אישה שטוחה מכל הכיוונים,להלביש אותה בבגדים שהם "עומדים עליה" ולא יושבים עליה על הגוף,וזה נקרא להראות דוגמא בכל מיני בגדים בתצוגות אופנה או כל מקום אחר לנשים אחרות שיראו את זה ויחשבו שככה הבגד צריך להיראות.זה לא באמת נותן דוגמא לנשים האלה.הבגד צריך ליהיות על מידה ממוצעת של נשים,לא על סף הלא הגיוני של אישה.
הרי בסופו של דבר קונים בגדים כי זה יפה ויש מיליון אפשרויות.אבל מה שקרה בסופו של דבר,הדוגמנות הפכה להיות עולם נפרד,לא באמת נותן משהו לנשים ממוצעות,יש סטנדרטים משלו,עולם נפרד,לא קשור למציאות.
אני הבנתי את זה יותר לעומק כשפרשתי מההתעמלות,כשאת עושה הרבה מאוד ספורט,יותר קל להישאר להיראות טוב.כשאת מפסיקה-קורה מה שקורה,כמובן שלא לכולן,אבל זה כן עומד על הפרק.
פעם לא הבנתי איך אפשר ליהיות שמנה,היום אני מבינה שזה הרבה יותר מלהזיע באימון וככה ליהיות במצב מאוזן.אם הפסקת ךליהיות במקצוענות בספורט,הרמה ירדה לאפס ואז רק את לבד,אחראית למה שקורה לך ואיך את ניראת.אין מה שיחזיק אותך.