אני חושבת שהטיפול מתחיל לעזור לי. עברו רק שתי פגישות אבל הפרספקטיבה שלי מעט השתנתה... אני מנסה להיות פחות קיצונית ולמצוא פתרון למצב שלי. לא עברתי את המיון לטיס ואני חייבת להודות שלא הופתעתי. הייתה לי הרגשה שזה לא יתאים לי אבל למרות זאת, התאכזבתי כשהבנתי שלא אהיה טייסת. אני מקווה שכשיהיה לי מספיק כסף אוכל לעשות קורס טיס באזרחות כי זה נראה לי חוויתי ומטורף לגמרי להטיס מטוס!

בכל מקרה, עוד באותו היום של המיון כבר התחלתי להתעניין בתפקיד נוסף בחיל הים- סנפיר. לא קיבלתי זימון למיון לשם אז החלטתי להיות אקטיבית ולשלוח להם בקשה לזימון. בנתיים כתבתי למה אני רוצה לשם וביקשתי משני אנשים שיכתבו לי מכתב המלצה ואני אצרף גם גליון ציונים שכנראה יגרום לי להראות קצת יותר מרשימה. מודיעין עדיין לא החזירו לי תשובה ונמאס לי להתקשר אליהם ולחכות שעות אז החלטתי לחכות עד תחילת דצמבר ולהתקשר שוב אז.

אני חושבת גם על עתודה אבל אני קצת חוששת מהמחויבות הגדולה שבאה עם לימודים שהצבא מממן אז אני אקח לי כמה זמן לחקור את הנושא לעומק. אני שמחה שיש לי כמה כיוונים ולא רק תפקיד אחד שאני מכוונת אליו כי כך האכזבה בעתיד תקטן. כרגע הרצון החזק ביותר שלי הוא להקטין את החרדה ולמצוא איזון בין הרצון לעשות אקסטרים לבין ההמנעות מדברים- לצמצם את ההתנהות של ה"הכל או כלום". ביום של המיון לטיס הכרתי מישהו באוטובוס שגם כן היה שם ומצאנו לא מעט דברים משותפים בינינו והוא נראה לטעמי. אני חושבת שגם אני מצאתי חן בעיניו כי הייתה בינינו כימיה ועוד השקעתי במראה באותו יום אז נראתי טוב מהרגיל. ברגע האחרון יצאתי בתחנה כלשהי ולא הספקנו להחליף פרטים אז עכשיו אני מתבאסת עם עצמי שלא יזמתי וביקשתי ממנו את המספר שלו. בתכלס, הוא התחיל את השיחה אז זה לא היה כזה נורא אם הייתי מראה עניין נוסף בו ומבקשת שנשאר בקשר. מי יודע, אולי אפגוש אותו שוב במיונים.