שמתי לב למשהו פה. כל פעם שאני מפרסמת פוסט עם כותרת מעניינת לכאורה נכנסים הרבה יותר אנשים וכשאין כותרת או כותרת לא מפוצצת (לעומת "החייאה ראשונה על ילדה"...) לא נכנסים הרבה. זה די צפוי ומובן אבל עדיין משעשע לראות את ההבדלים הגדולים בסטטיסטיקה. 

ניסיתי היום לספר לחברה בבית ספר אבל לא היה אכפת לה מזה. היא כמעט מיד החליפה נושא לאיזה משהו שטותי. ההתנהגות הזאת כל כך דוחה אותי. עד שאני משתפת משהו כל כך אישי ושכואב לי אני נתקלת באותו תגובה פחות או יותר. לפעמים אני מרגישה שאנשים מקשיבים לאחרים רק כדי שיסיימו כבר לדבר, כדי שהם יוכלו לספר את הצד שלהם או מה הם חושבים על הנושא או בכלל כדי לספר איזו אנקדוטה שקשורה רק באופן חלקי, אם בכלל. באופן אישי, התנהגות כזאת גורמת לי להתרחק. אני משתדלת לא להתרחק באופן בלתי הפיך כי זה פוגע בי גם בסופו של דבר. אני לא רוצה להיות קיצונית ולהשאר לגמרי לבד בסוף. למרות זאת, אני מרגישה מאוד לבד לפעמים. זה בא לי "בהתקפים" אפשר לומר. רוב הזמן אני שלמה עם עצמי אבל אז פתאום כמו משומקום אני מרגישה פתטית ומתוסכלת מהמצב שלי. אני מתנגדת לפגיעה עצמית אז לעולם לא חתכתי/ הרעבתי את עצמי וגם לא הקאתי אחרי שזללתי איזה זבל. אני שמחה שלפחות פיזית אני דואגת לעצמי. אני גם לא מעשנת ובקושי שותה אלכוהול, ככה שאני די בריאה.

כל פעם בכמה זמן באים לי רעיונות לראש. זה התחיל בטיס, צניחה, לשפר את יכולות הסקי שלי ועוד... כרגע התחלתי לחקור על קרוספיט והאמת שזה נשמע לי ממש כיף. אני אוהבת להרגיש חזקה אז זה יכול להתאים לי (לא בקטע של שרירים מטורפים, אלא גוף שרירי אבל בצורה אסטתית, גוף חזק ועם מודעות רוחנית )

אז אני אתקשר בקרוב לקבוע אימון נסיון, נראה אם זה כיף כמו שזה נראה.

"פשוט תגידי כן או לא כוסעמק". כן, לא עמוק במיוחד אבל שיר נחמד

יכול להיות שהייתי בהופעה שלהם אבל אני כבר לא זוכרת. יש לי זכרון מעפן כשזה מגיע לשמות של להקות ושירים שאני מכירה.