אמור להיות לי נחמד ושמח. שנת הלימודים מסתיימת, מסיבת הסיום של החטיבה יפיפייה ורוב השכבה משתפת איתה פעולה. שנה הבאה אהיה במקום חדש ועם אנשים חדשים שאני לא מכירה, אוהבים אותי ויש לי חברים, אני יחסית פעילה אחרי בית ספר- התנדבות, ספורט, DND, תיאטרון. מוזר. למה אני מרגישה כל כך אדישה, עייפה מכל זה ולא שמחה?
מחר אצטרך לפספס משהו. שני דברים באותו זמן. התנדבות או תיאטרון? אני לא רוצה שהאחראית בהתנדבות תכעס כי אנחנו נעשה פעילויות לילדים ואנשים אבל הדבר הנכון זה התיאטרון. זו תהיה הפגישה האחרונה שלנו בתוך המסגרת. סבא של המדריכה שלנו נפטר, אני עצובה בשבילה. משפחת תיאטרון מתפרקת ואני עדיין לא יודעת כמה רגשות עוד יעלו לי.
אני.................. אני אתגעגע לכיתה שלי, למחנכת, למשפחה המדהימה הזו שלי (תדמיינו חץ לפסקה הקודמת), לחברות מהשכבה ~אההם אההם איימי אההם אההם (-♥-)~. עצוב.
מה עוד אפשר לכתוב? הראש ריק. אני מודה על כך שהלכתי לישון ב- 12 ולא ב- 3. קאלי הייתה לי בחלום. מתגעגעת. בחלום היא באה והפתיעה אותי כי היא הייתה פה, בארץ ואמרה שהיא נשארת לשבועיים. גם פנדה הייתה, לא זוכרת באילו נסיבות. אני צריכה להכיר אותה מחדש. ביום הראשון לחופש היא תהיה בת 15 (גם התאריך של אחי הקטן) ולא הכנתי כלום. לא ראיתי אותה שנה וחצי ולא, צ'ט בסקייפ או שיחה עם מצלמה זה לא אותו הדבר. אני רוצה לשתות איתה שוקו, לצאת עם הכלבים לגינה, לשחק מונופול- דברים קטנים שהיו פעם.
כואבת לי הבטן ואני רעבה באותו הזמן. המפף.
כי זה השיר האחרון ששמעתי מבין אלו ששמעתי בזמן כתיבת הפוסט, זה למה השיר הזה נמצא פה.
urnotalone
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
urnotalone