בכיפור שקעתי בהמון מחשבות. מחשבות על כל הטעויות שעשיתי - עם חברות שאיבדתי, עם קשרים רומנטיים, עם רגעים בהם רציתי להעז אבל וויתרתי... ובכיפור הזה אחרי קריאת כמה ספרים שעזרו לי להבין כמה דברים על החיים ועל קשרים עם אנשים...

הבנתי שבמקום כל הזמן להתחנן מאנשים לתשומת לב ולבקש סליחה מכולם, אני צריכה יותר מהכל לבקש סליחה מעצמי.

סליחה שזלזלתי בערך של עצמי כל כך.

סליחה שנתתי לאנשים רעים להצליח להשפיע על מצב הרוח שלי ולדרוך על הכבוד שלי.

סליחה שזנחתי את כל התחביבים האהובים עלי רק כי עשיתי מה שאנשים אחרים ציפו ממני, או רק בשביל לחכות לטלפון ממך...

סליחה שנתתי לעצמי לקנא בכל אחת - מבלי לראות שאני דווקא בחורה יפה, בחורה איכותית, ושאין היום הרבה בנות כאלה שבאמת מאמינות באהבה ובחברות ומשקיעות ככה את הנשמה שלהן, ואם הוא יבחר לוותר עלי אז ההפסד הענק הוא שלו. 

סליחה שוויתרתי לעצמי מראש בכל פעם שהכל נראה קשה ומסובך.

סליחה על כל הדמעות והדקירות בחזה שספגתי במשך חודשים בגלל עומס ולחץ רגשי שבהחלט מיותר.

הבנתי פתאום כמה כוח יש לחיוך.

הייתי בחמישי האחרון ביומולדת לחברה, עם אנשים שאני לא הכי קשורה אליהם, ובהתחלה חשבתי לא ללכת ולפסול כי פחדתי שארגיש לא שייכת, אבל בסוף החלטתי לעשות מאמץ בשביל החברה, התלבשתי יפה, שמתי את כל הסטיגמות שגיבשתי עליהן בצד, וחייכתי - והופתעתי לגלות איך חיוך אפילו מזוייף מניב אווירה נעימה וחיובית סביבך, איך מהפחד שאהפוך ללא קשורה, ישבתי ליד כלת השמחה כל הערב כשכל הבנות מקיפות אותנו והייתי ממש במרכז העניינים! מזמן לא הרגשתי צחוק אמיתי כל כך, מהלב.

חיוך גם הוא הרבה יותר סקסי ומושך... אני זוכרת איך בתחילת הקשר שלנו, כשרק התחלנו לצאת איך תמיד היה לנו חוש הומור, בלי לחץ של "מתי הוא יזכר להתקשר אלי?!", היה מסתורין ומתח... חייבים להחזיר את זה. 

הבנתי שבשביל שיאהבו אותי וישקיעו בי, קודם כל אני חייבת לקבל את עצמי באהבה, ולהשקיע בעצמי...בדיוק כפי שעשיתי לפני שהוא נכנס לחיי. יש סיבה שכבשתי את ליבו, הייתי מאושרת יותר, לא התאמתי את עצמי אליו, הייתי בדיוק מי שאני, בטוחה בעצמי, וידעתי שאם הוא לא מקבל אותי אז לא חסרים גברים שמתחילים איתי באמצע פאב, בחדר כושר, ברחוב, בפייסבוק... עכשיו כשאני תפוסה אף אחד לא מתקרב, אנשים מבינים שהטריטוריה מסומנת, אז שכחתי כמה הערך שלי גבוה שם בחוץ, משום שהתרגלתי להרגיש פתאום זו שאוהבת יותר... המובנת מאליה.. וכל זה כי איבדתי את הראש מאהבה וחנקתי את האש שניצתה לנו בתחילת הקשר... המסתורין נעלם, האמון התערער עם כל שאלות היחסינו לאן והפרצופים העקומים על הבחורות האחרות, הריבים הוציאו את כל הטעם המתוק והחשק. 

אבל אני לא מוותרת. חשבתי כבר על דרך מקורית לקרב בין שנינו :)

השינוי מתחיל עכשיו! והוא מתחיל דווקא ביחס שלי כלפיי.

יולי.