אני לא יודעת מה יש בבלוגים האלו.. באנונימיות הזו שכמה שהיא אנונימית היא הכי חושפנית שיש, סהכ לא יודעים מי אני, מזה משנה בכלל?!
אני מספרת סיפור.. סיפורים שלי על עצמי, על אחרים, על מה שקרה ועל מה שהייתי רוצה שיקרה. אתה קוראים את זה.. אולי (אני לפחות מקווה) ואם לא כתבתם כלום בתגובות אז ברור שאני לא יודעת מה חשבתם ואם בכלל קראתם הכל והבנתם, אבל רק המחשבה הזו שקראתם, שאתה מודעים לקיומי, לקיומה של איזושהי דמות שאין לכם מיהי; משום מה זו כבר הרגשה טובה.. מישהו יודע.
האמת שלא הספקתי לכתוב כל כך, רק הצטרפתי וכבר מתקשה למצוא את עצמי, למרות שאני מאוד אוהבת לכתוב זה בא כשזה בא ואין לי שליטה על זה- לטוב ולרע!
אבל דווקא אנ רוצה לדבר עליכם, על האנונימיים שלי יוצא לקרוא ולהכיר מבלי לדעת מיהם. אני רוצה שתדעו שמה שאני מקווה לפחות אצלי בבלוג, שמישהו קורא, שמישהו מנסה להבין או סתם "לשמוע", זה מה שאני עושה, ,או יותר נכון מנסה. אני לא מבינה ולא אבין את כולכם, אני לא קוראת ולא אקרא את כולכם (בכל מקרה זה הרבה ולא כל דבר מעניין אותי, אז אפשר להבין). אבל שתדעו שאני מנסה ואכפת לי. אכפת לי שתדעו שלמישהו אכפת, אכפת לי שתדעו שחשוב לי להביע דעה בין אם זה נותן לכם משהו ובין אם לא- גם חיוך קטען כשאתם קוראים מה שאני כותבת לכם מספיק לפעמים :)
אכפת לי שתדעו שלמרות אין לי מושג מי אתם ויכול להיות שאתה כבר ממציאים שטויות לפעמים, מישהו משקיע בכם וקורא. יש משהו באמת ושקר של מישהו (ושקר כי הכל פה אמיתי ובדיוני באותו רגע), גם כשאני לא מכירה אותו, יש בזה משהו קסום. שרק מי שכאן בין אם הוא כותב וקורא ובין אם רק כותב או רק קורא.
תכלס, רק רציתי להגיד שאתם נפלאים. לתת מעצמכם לאנשים שאתם לא מכירים זה פשוט נפלא. מקווה שזה עוזר גם לכם, כי לי לפחות זה עוזר להרגיש טוב יותר. אבל תודה לכם... גם אתם עוזרים לא מעט.
אז תודה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מלאכית אבודה