הבטחתי לעצמי שלא אעשה זאת, ועמדתי בהבטחה הזו במשך שמונה חודשים, והנה... כנראה שרק חיכיתי לטריגר כלשהו, שבכלל לא היה קשור אליו כדי שיהיה לי תירוץ "מוצדק" לבדוק מה איתו. נכנסתי לפייסבוק שלו. לא ראיתי שאעלה פרסומים רבים מאז הפרידה. אם כי אני יודעת שהוא לא פתוח את כל הפוסטים לעיניי הציבור הרחב, ואני מאמינה שעצם כך שהוא לא אעלה פוסטים רבים זה כדי שאני אתהה מה איתו... ואצור איתו קשר. אני לא מאמינה, אני יודעת את זה. רק אחרי חודשיים לפרידה הוא התחיל לפרסם פוסטים לעיני הציבור הרחב. ראיתי שהוא ממשיך לנגן ולשיר, נראה שלא הרבה בחייו השתנה. הוא עדיין באותה דירה שאני השגתי לו. אותם חברים ובני משפחה עושים לו לייקים, אין נשים רבות שמחזרות אחריו. גם לא חשבתי שיהיו למען האמת.
אני מניחה שרציתי לראות אם הוא יוצא עם מישהי, לפי הפייסבוק לא נראה כך. אבל אין לדעת. אני שואלת את עצמי אם זה ישנה לי באיזושהי צורה... האמת שלא. אני ויתרתי עליו בלב שלם... בכאב רב, אבל בלב שלם. הוא לא התאים לי. הוא התעלל בי מבלי להיות מודע לכך שזו התעללות, ושהתעללות לא נמדדת על ידי מכות פיזיות בלבד. הוא לא חסם אותי בוואטסאפ. אני יכולה לראות זאת שאני מתירה את החסימה אני רואה את התמונה שלו עדיין. יכול להיות שהוא החליף את המספר שלו כי שמרתי אותו תחת השם "מתעלל" באנשי קשר שלי, הפרנסה שלו תלויה באנשים, והיום לכולם יש me אז הוא בטח לא ירצה שידעו זאת עליו.
האמת היא שאני מתלבטת ביני לבין עצמי אם לחייג דרך מספר חסום למספר שלו כדי לבדוק אם אכן החליף את המספר. ומה אם כן? זה ישנה לי? לא... זה רק יוכיח לי כמה לא טעיתי לגביו. כלומר, טעיתי לגביו בהתחלה, התפקחתי והתפכחתי לקראת הסוף.
אני לא מאמינה שהוא בכלל עדיין במחשבותיי. אני לא מאמינה שאני בכלל כותבת עליו. כל כך לא מגיע לו.
אני באמת תוהה למה בכלל אני חושבת עליו? והדמעות? מה איתן? למה הן באות בכלל?
מפחיד אותי לחשוב שאני עדיין מרגישה אליו משהו. מפחיד אותי. כי איך אני יכולה בכלל להרגיש רגש חיובי לבן אדם שהתעלל בי כל כך?
כבר אמרתי שאני מעדיפה למות מאשר ליצור איתו קשר או לחזור אליו, ואני מתכוונת לזה. אני מעדיפה למות.
ומהצד השני של המתרס, אני מחוזרת, ומתחילים איתי בכל מקום שאני הולכת אליו ומחמיאים לי, ומפעם לפעם אני מורידה אפליקציית היכרות ומקבלת אינספור לייקים, לא שזה משנה לי כל כך... וזה לא מוסיף לאגו שלי, כי זה באמת לא משנה לי, אני גם עושה לייק לבודדים... ככה שלא יצא לי לדבר עם הרבה משם, אבל יצא לי לדבר עם בחור צעיר שגר קרוב.. כמה משפטים ומחקתי את האפליקציה כי חשבתי לעצמי שזו לא הדרך... ואני לא רוצה להכיר ככה, ושהכל שם מזויף ובולשיט אחד גדול. הבחור הצעיר לא ויתר, אני תוהה למה, הוא חיפש את השם המלא שלי בגוגל והגיע לרשת החברתית היחידה שיש לי, שהיא לא כל כך מוכרת... ושלח לי הודעה. כשביררתי איתו איך הוא הגיע אליי, הוא הזכיר לי שדיברנו מעט באפליקציה ושנראיתי לו מיוחדת והוא החליט לחפש אותי מחוץ לאפליקציה ולנסות ליצור איתי קשר. הוא כתב שהוא מרגיש ממש יצור שעשה זאת, אבל שהוא ממש נשבה ממני.
באותה נשימה הזכיר שהוא לא מחפש משהו רציני... ובאפליקציה כתבתי לו שגם אני לא... וזה שקר. אני מחפשת משהו רציני, אבל אני תוהה אם עכשיו זה הזמן הנכון, וגם הכי חשוב... עם מי?... ומה אני עושה בנתיים? אני חרמנית בטירוף אבל אני לא רוצה סתם לשכב עם כל אחד.. אני כבר לא שם.
אני לא מחפשת תיקוף מאף אחד, ואני באמת תופסת את הגוף שלי ואת האנרגיה בה כקדושים, וסקס אקראי וסתמי לא יעשה לי טוב...
אני צריכה שלבן אדם יהיה וייב טוב, שאמשך אליו, אנרגיה טובה... להרגיש שאני יכולה לסמוך עליו... אני רוצה לעשות סקס מתוך רגש... מתוך אהבה.
לא רוצה לעשות סקס מתוך חרמנות בלבד.
קבעתי איתו ליום שבת... לא יודעת אם זה ייצא לפועל. אני גם לא יודעת אם לקוות שייצא לפועל או לא. ואם כן, מה אלבש? גם לא יודעת...
בא לי להיות אני, לא להתאמץ יותר מדי... בא לי להכיר מישהו אותנטי, מישהו כמוני. בלי מסכות, שמוכן לתת מעצמו ושיודע לאהוב אהבה ללא תנאים.
אני מרגישה שאני מוכנה להכיר את הנשמה התאומה שלי. אני יודעת שמעורב בזה צורך מסוים אצלי כרגע... ואני מקווה שזה לא יוצר התנגדות ביקום לכך ולא מעכב את בואו אליי. מצד שני, גם טוב לי לבד. אני נותנת לעצמי את כל האהבה שלא נתתי לעצמי שנים. אני באמת אוהבת את עצמי ומעריכה את עצמי. אני אישה מדהימה מכל בחינה. אני קסם, אני מיוחדת, אני טובה, אני חכמה, אני יפיפייה, אני מפרגנת לאחרים ושמחה בשביל אחרים. טוב לי. כשהייתי עם המתעלל לא הרגשתי את עצמי. איבדתי את הזהות שלי איתו. יותר נכון, נתתי לו לקחת את הזהות שלי ממני, ונעניתי לכל צרכיו...
סוף סוף חזרתי לעצמי.
הטריגר שיצרתי לעצמי אולי במכוון נוגע למישהי מהמכללה שמתחילת שנה שולחת לי חיצים עויניים ובפועל לא עשיתי לה שום דבר, לא הייתה לי שום אינטרקציה איתה, והיא ממשיכה להיות עוינת כלפיי. אני הרי יודעת שזה נובע מקנאה ואני יודעת גם איזה סוג של קנאה. היא מקנאה בכך שאני יפה ומיוחדת, שאני קטנה ורזה ושיש לי גוף יפה ושאני נראית צעירה בהרבה מהגיל שלי, כמעט נערה. היא מקנאה שאני חכמה ושהמרצים במכללה אוהבים אותי ומתקפים אותי. היא מקנאה שאני משדרת אור, חיוביות וחיוניות, לעומתה שהיא אשת מדון, תחרותית בצורה מגעילה, מתנשאת ונרקיסיסטית.
לא ברור לי איך אישה כזאת הגיעה למקום שבו היא נמצאת, "צר עולמה כעולם נמלה", ממש כך.
שלחתי לה הודעה בוואטסאפ, אמרתי לה שאני רוצה לטהר את האווירה בנינו כי לא ברור לי מאין מגיעה העוינות שלה כלפיי... וביקשתי ממנה לומר לי אם פגעתי בה במשהו שעשיתי... לא ציפיתי לתגובה אוהדת ואמפתית ממנה... כבד למדתי להכיר את הטיפוס העלוב שהיא, היא באמת אישה מסכנה ואני מרחמת עליה... התשובה שלה רק שיקפה לי כמה היא עלובה ומסכנה, היא השתמשה במילים מעליבות ופוגעניות ואני בחרתי שלא להחזיר חזרה ולא לקחת אותן אליי... אני הרי יודעת שהיא מדברת על עצמה, והכל מגיע מתוך קנאה.
אני לא מתחרה באף אחת כי אין לי מתחרות. אני מי שאני ואני מושלמת כפי שאני, והיחידה שאני יכולה להתחרות בה היא אני של אתמול, להשתפר ולהתעלות על עצמי מאתמול.
סוף סמסטר קרב ובא, וכבר צריך להגיש עבודות ואני לגמרי חיכיתי עם כל זה... ועשיתי לעצמי אתנחתות שוב ושוב... כדי לאזן את עצמי ולהרגיע את הנפש שלי. אני באמת רוצה לסיים עם זה כבר, ושהשנה הזאת תעבור לי בהצלחה ותהיה מאחוריי.
אני צריכה תמיכה, חיצונית, כלשהי. אני רוצה לחזור לעלות על הסוס ולדהור קדימה.
איך אני עושה זאת?
איך אני מפסיקה לספוג את האנרגיות השליליות מסביבי ומפסיקה לתת להם להשפיע עליי?
אלוהי היקום תנו לי את הכוח לקום, להתעורר להתאפס ולסיים בהצלחה את השנה הזאת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
