סיפורו של המחבל נשאת מילחם,ערבי ישראלי מהכפר ערערה שבואדי ערה,מיצה את עצמו כסיפור לאחר ששרד ובילה שבוע מסעיר מחייו הצעירים כהצעת הגשה על המדף של התקשורת,והגיע ביום שישי האחרון לסיומו הצפוי והטוב,וכבר התפנה מקום בתקשורת לסיפור חדש,שללא ספק עושה את דרכו מאי שם בימים אלה,ויתפוש את מקומו בתקשורת .בשבילי לעומת זאת,הסיפור רק החל את חייו כסיפור, במחשבות שבראשי וברשימה שלי.גם חייו של האיש הסתיימו ביום שישי האחרון,והוא מת כגיבור של סיפור מטעם עצמו,לאחר שמצא לבסוף,והגשים את יעודו בחיים,ותוך כדי,העניק משמעות למותו,כשנורה ונהרג סמוך לביתו,אליו נמלט מן השטחים הכבושים,והגיע חסר נשימה בידיעה שהוא מבוקש ונתון בסכנה לחייו מכאן והלאה לאחר הפיגוע שהוציא לפועל וזה רק שאלה של זמן עד שרודפיו ישיגו אותו.שבוע ימים הוא היה נרגש מעצמו,ונהנה מן הנצחון הקטן אותו נחל ברחוב דיזנגוף בתל אביב,תרומתו האישית לטרור שרשומה כעת על שמו,וצירף עוד חוליה לשרשרת המתארכת של פיגועים ,הוא טבע במקום הארוע חותם אישי של כיבוש וחוסר בטחון שלא ישכח במהרה על ידי העוברים ושבים,והרג שלושה ופצע עוד שלושה שנקלעו במקרה על דרכו,וקשר אותם אליו בקשר של דם .הוא לא חשב על זה במודע בשעת מעשה,אבל על הדרך שלו להיכל התהילה בשליחות מטעם עצמו,הוא יצא מן האנונימיות ששימשה כמסך בחייו,והשתלט כגיבור השעה וכבעל אמירה משלו על התקשורת למשך שבוע והפגין נוכחות מתלהמת ומאיימת  בכל בית שצורך תקשורת,גם אני יצאתי מגדרי ברשימה הזו,והכי חשוב ,הוא כפה מרדף היסטרי אחריו,שערך כשבוע והעסיק במהלכו אלפי אנשים שהתפנו מעיסוקיהם והתגייסו לאסוף את השאריות של אותו הפיגוע שנכשלו במניעתו.נצחון  מוחץ על הטרור,או עצירה של הטרור,לא היה בהריגתו של האיש שהרוויח,חוץ מתהילה בת חלוף,גם את מותו,כשרצח שלושה אנשים ברחוב ופצע עוד שלושה במטח יריות שירה לעברם ללא הפרעה.הם היו בטוחים שלהם זה לא יקרה ברחוב דיזנגוף בתל אביב והשאירו בבית את המאבטחים שסיפקה להם  המדינה,ראש הממשלה שנהנה ממידע בטחוני פנימי שסימן את המדינה כמקום מסוכן,לא מרשה לעצמו את הלוקסוס הזה,וגילו בדרך הקשה שהבטחון איכזב אותם כשלא היה בשטח כשהיו צריכים אותו בשעת רציחתם.המדינה הפקירה אותם ברחוב ללא הגנה כשלא מנעה את הפיגוע הזה.למרות זאת ראש הממשלה הרשה לעצמו,בחוכמה שלאחר מעשה טפיחת שכם עצמית ולקנח את האפיזודה הבטחונית החולפת בבשורה פוליטית מנחמת שהייתה לו לנרצחים בפיגועים עד הנה,וכבשורה טובה לנרצחים שיצטרפו,מי יודע מתי,לרשימה המתארכת של נרצחים בפיגועים שבדרך.אנחנו נגיע למרצחים,אמר בדברי הסיכום הפוליטיים שלו,ולמי שסייע להם.דבריו המרגשים לא החזירו לחיים את שלושת הנרצחים,בהם ערבי אחד.זה רק זיכה אותם במעמד המכובד של נפגעי פעולות איבה,ולמען האמת,דבריו אפילו לא הורידו את הטרור מסדר היום,לא ירתיעו ולא ימנעו מהמפגע הבא בתור,לבצע את זממו.     

קראתי שספרה של אחת ,דורית רביניאן שמה,נפסל ללימוד  בסיפרות מוגברת ,לא בגלל שהספר, גדר חיה,היה גרוע,אלא בגלל שהסופרת הירשתה לעצמה,נראה לי מכאן,את החופש לפנטז בסיפרה,על אהבה  בין ערבי מרמאללה ליהודיה מתל אביב,ולרוץ עם הסיפור ולספר לחברה,והוא עלול חס וחלילה,לעודד או להסית להתבוללות מסוכנת בין קוראיו היהודים לבין קוראותיו הערביות של הספר או בין קוראותיו היהודיות לבין קוראיו הערבים,כולם תלמידים בינתיים,שלומדים סיפרות .להתחתן עם מישהו שהוא לא יהודי,אמרה בהיסטריה,אחת דליה פניג ממשרד החינוך,כהצדקה לפסילתו של הספר,זה לא מה מה שמערכת החינוך מחנכת אליו,לא במציאות ולא בעלילתו של סיפור פיקטיבי.לא תיתכן אהבה בין יהודיה לערבי או בין יהודי לערביה,אליבא ד' דליה פניג,בעצמה יהודיה כשרה וטהורת גזע,שלא מרשה לעצמה לפנטז,גם לא בחדרי חדרים,אבל נחרדה מהפנטזיה שחלחלה למחשבותיה לאחר קריאתה בספר, על חדירתו לראשיהם של התלמידים היהודים,בני הנעורים חסרי ניסיון בחיים ובאהבה,של רעיון מהפכני כמו אהבה,וליחסי אהבה שלא מקובלים בחברה היהודית,ולמען האמת,גם לא בחברה הערבית,ואת התופעה הלא חינוכית הזו,יש להרוג עוד כשהיא קטנה,כי אהבה עוד עלולה להוליד מחשבות על שלום.אבל מה שהחריד אותה מכל,היתה המחשבה הפטריוטית אותה חשבה לעצמה בהשראת הספר,אותו קראה בודאי,לפני שפסלה אותו לשימוש בחינוך הפורמלי, והתחלחלה מכוחו של הספר,ומכוחה של האהבה לחצות ללא מצמוץ גבולות של לאום ואמונה דתית,שאהבה בין ערבי ליהודיה או בין יהודי לערביה,תזלוג לאיטה מן הפיקציה של הסיפרות אל המציאות הקיומית,ומשם אל הצינית של הפוליטיקה כמבשרת הראשונה לתהליך של שלום אמיתי בארץ הזו,אם היא הייתה יכולה הייתה לפסול את הספר כליל,היא הוסיפה ופינטזה לעצמה עם לב מלא אהבה יהודית טהורה,ולמנוע את הפצתו של הספר,ולעצור את הקריאה בו,ולא רק בקרב התלמידים.האמת היא שמערכת החינוך גם לא טוחנת את המשכילים  שבדרך, ומחנכת למעשי שחיתות כמו גניבה,רצח או לאונס  למשל,ולכל מיני רעות חולות נוספות,ובכל זאת אותן רעות חולות משמשות ביחד עם אחרות, במציאות של החיים,ולהבדיל,אותה מערכת חינוך גם אינה מחנכת לצדק כלכלי,ובאמת אין צדק כלכלי במדינה .ולחשוב בהזדמנות זו,שדורית רביניאן יצאה לחיים  והייתה לסופרת חתרנית,דווקא מבית היוצר של מערכת החינוך בישראל,אם השכילה את עצמה באופן עצמאי,לאחר,ולמרות החינוך שקיבלה כיהודיה,בחסות משרד החינוך,לכתיבתו של ספר כזה,כנראה שיש משהו פגום בהתנהלות של משרד החינוך.

אני מתפתה לחשוב במעמד זה כי שר החינוך,נפתלי בנט ודורית רביניאן הסופרת,זממו ביחד לעורר ולקדם את מכירות ספרה של הסופרת,אבל במחשבה שנייה שיש לי,אני בטוח שנפתלי בנט,שגיבה את המהלך החינוכי היצירתי שהושקעה בו מחשבה רבה,היה מעדיף שהעשבים השוטים הגדלים בבתי הספר ולומדים סיפרות משום מה,ילמדו בחסותו כאיש פוליטי,ובחסות משרד החינוך,את המורשת של יגאל עמיר,יהודי כשר ומלא באהבת ישראל,שלא היה מסוגל לשאת את ההתבוללות עם יצחק רבין עליו השלום.