ערך-הבטחון,ספינת-הדגל של הפוליטיקה בישראל,מתרוקן בימים אלה,והופך בפי הפוליטיקאים לסיסמא פוליטית ריקה מתוכן.אנחנו נשיב את הבטחון,הכריז ראש הממשלה באופטימיות פוליטית,והודה שהבטחון אבד,הוא עצמו נהנה לטבוע בים של  בטחון צמוד שמקיף אותו מכל עבר,ופיו מלא בבטחון,והוא יהיה כאן,הבטחון,תיבל את דבריו,כבר בהזדמנות זו,בהבטחת בחירות מרגיעה,עד לבחירות הבאות,בעוד הבטחון שאיבד ראש הממשלה הנצחי,וכל חייבי הגיוס מחפשים אחריו בנרות,מוסיף ומתערער בכל יום.לאחר כל פיגוע,נגרעת פיסה קטנה של בטחון מחייו,והאזרח הקטן,נדקר,נדרס,נורה,או נרגם בפיגוע,אם לא נקלע בינתיים לתאונת דרכים על הדרך שלו,מגלה על בשרו במגע קרוב ומכאיב עם הטרור,כי הבטחון לא ממש נמצא,בדיוק כשהוא צריך את נוכחותו לידו,כמו את צילו.אבל לעומת זאת,וזה מה שיפה בחיים,הוא מגלה כי הערך של חייו,דווקא נוסק בהיסטריה,ומרקיע לשחקים כשהטרור משתולל.דווקא בימים טרופים אלה,הפיקה הכנסת,בית הוצאה לאור לחוקים,ולאחר קנוניה פוליטית,שלטובת ההדיוט המצוי היא קרויה חקיקה,הוציאה מבית היוצר הבלתי נלאה שלה לקנוניות פוליטיות.חוק גיוס חדש,או שהיה זה רק תיקון פוליטי קטן שחוקק,כתרומה צנועה של הפוליטיקה לבטחון ולערך של שיוויון בפני החוק.החוק החדש או המתוקן,לא יועד על ידי המחוקקים השותפים לחקיקתו,למתגייסים מן השורה,שיוסיפו וייתגייסו כמקודם,ולמען האמת גם לא למשתמטים הנצחיים מן השרות בצבא,שאלו החרדים,למעשה הוא נועד לשמש כאמצעי לחץ ביחסים החמים של תן וקח שבין המחוקקים לבין עצמם,בהליך חקיקה שנראה לי מכאן ככיסוי תחת פוליטי,ומתן הכשר למעשה נבלה פוליטי.מכאן נראה לי הליך החקיקה הזה,חוץ מזלזול בחוק ובמתגייסים כשומרי חוק,כתשלום שוחד פוליטי,וככניעה פוליטית של מפלגות השלטון,שמוכנות לעשות הנחות לחרדים בחוק שמטבעו נוגע בדיני נפשות.זה מדהים בעיני,שלאחר שישים ושבע שנים שהמדינה קיימת ועל הדרך שלה היא טובעת בים של בעיות בטחוניות,מעסיקה הכנסת את עצמה פעם נוספת בגיוס לצבא,בכתיבת פרק נוסף בסיפור פוליטי שאינו נגמר,עשרות אלפים כבר נהרגו בינתיים,רק בגלל שהתגייסו לצבא במקום ללמוד תורה למשל,ולהנות מן הבטחון הקיומי שהיא והמגע עם אלהים משרה על תלמידיה,אני בטוח כי במחשבה שנייה שיש להם,היו מעדיפים למות באהלה של תורה.רבים יותר נפצעו למזלם,ונותרו נכים לאחר פציעתם,כדי שיוכלו ללמוד תורה לאחר הנס האלוהי שאירע להם.בספר החוקים שכותבת הכנסת,יש כבר חוק גיוס חובה לצבא שעל הנייר הוא שווה לכל נפש בישראל ורק צריך לאכוף אותו על החרדים,אם לא בשם הביטחון,אז בשם השוויון בפני החוק,מה שלא נעשה בתכלס משיקולים פוליטיים.החרדים לא הסתירו,לא מסתירים ולא יסתירו שאינם רוצים בגיוס של אנשיהם לצבא,אתמול לא אהבו,לא אוהבים היום,ולא יאהבו מחר חוק גיוס חובה ששווה לכל נפש בישראל,והכל חייבים  בציות לחוק ובגיוס,למעשה אינם רוצים בחוק גיוס חובה שהכל שווים בפניו,יש מי ששווה ללימוד תורה ולפטור מן השירות בצבא,שזה בזבוז של זמן יקר רחוק מאלהים,רחמנא ליצלן,אליבא ד החרדים,ויש מי ששווה כנראה,שייתן שלוש שנים חשובות מחייו לשירות בצבא,את הפציעה שהוא עלול להיפצע בשליחות המדינה,או את ההריגה שיזכה לה,אם ירצה השם,חוק גיוס לשירות חובה בצבא,ששימש היטב דורות של שומרי חוק ומתגייסים מיום הקמתה של המדינה לפני כשישים וחמש שנים,ועד הנה.כבר אז לא סמכו האבות המחוקקים של המדינה על אהבת הארץ של של האזרחים המתגייסים,כמוטיבציה יחידה להתגייס לצבא.האמת היא שאני התגייסתי לצבא כאזרח שומר חוק,מכח אותו החוק,כשהתגייסתי לצבא בגיל  18 תחת איום של ישיבה בכלא,אני לא ידעתי כי אותה שעה שאני יצאתי בלשכת הגיוס מביתי  והתרחקתי מחיי הפרטיים,ליצירה של פרק חדש בחיי,שחיי וזמני לא יהיו שייכים לי לשלוש שנים ויתכן שאיפצע או אהרג תוך כדי שרות,למעשה אני נפצעתי.יהודי אחר בן גילי שולח לביתו כלאחר יד.לביטחון של לימודי התורה שלו,אלהים עמד לצידו ולא לצידי.     

לאחר כניסת השבת בפריס,בירתה של צרפת ,בליל שישי האחרון < 13/11/15> התפרץ עוד ארוע של טרור בפריס,הוא הגיח מלא זעם משום מקום ,ובחסות החשכה השתלט כלאחר יד על כל התקשורת בעולם ועל תשומת ליבם של צרכני מידע למיניהם שלא היו למזלם ,בקירבת מקום ,והחמיצו הפעם את המגע האישי והחם שיש לטרור להציע ,אולי מי מהם יזכו למגע שלו בארוע הבא ,להיכן שלא יגיע ,לטרור יש סבלנות והפיגוע הבא ביסמילה ,כבר מתבשל אי שם על אש קטנה בראשו של מאמין קנאי,וכבר נעשות הכנות מעשיות לקראתו.בארוע בפריס נשפך דם רב ,אללה יסתור,היו הרוגים ופצועים רבים ,אני מתאר לעצמי שרובם היו צרכני תקשורת אנונימיים בחייהם ,עד שלקחו פסק זמן מן הישיבה מול הטלויזיה בבית או מן הקריאה בעיתון,או מן האזנה לרדיו,לטובת בילוי תמים של  ליל שישי מחוץ לבית ,שהתגלה כגורלי,בחוכמה שלאחר מעשה .במחשבה ראשונה נראה לי כי ידה המכוונת של המקריות היא שזימנה אותם לשמש כסטטיסטים בעל כורחם בארוע של פעם בחיים,למי שנהרג .אבל במחשבה שנייה שיש לי כאתאיסט,יתכן שהיתה זו ידו של אללה שדרש את ליטרת הבשר שלו ששיחקה בהם כקורבנות מזדמנים לטובת מאמיניו המסורים ,והם נקלעו על הדרך למן מסיבת הפתעה ,וההפתעה שלהם היתה שלמה כשפגשו ברוחו של אללה ,לבילוי כזה מקורי איש מהם לא ציפה להגיע בצאתו מביתו,ועכשיו לא ישכח עד יומו האחרון.היה פיצוץ,יעידו מי שהיו במקום בשעת הארוע ואיכשהו נותרו בחיים .אלה מהם שנהרגו מצאו שותפות גורל זה עם זה ,למרות שלא הכירו,ועם רוצחיהם ,גם אותם לא הכירו מקודם ,אלה חלמו כל חייהם ,כולם ביחד וכל אחד לחוד,לצאת אל האור מן האפילה של האנונימיות ,ועתה הגשימו את חלומם ואת עצמם כגיבורי תקשורת ,הם שכבו על הגדר בידיעה ובכוונה שהסיפור של הפיגוע יגיע  אל התקשורת לאחר שהם וקורבנותיהם,רבים ככל האפשר,כבר לא יהיו כאן ,זו היתה חוויית שיא בחייהם ,אבל חיי המדף שלהם בתקשורת היו קצרים מאוד,בדומה לנורה שנשרפה מיד בפעם הראשונה שדלקה .למעשה היו גיבורי תקשורת לשימוש חד פעמי.התקשורת צורכת גיבורים לשעה קלה ,שזה משהו,אני לא עומד בקצב ,בטרם הסתיים הארוע כבר נזקקה התקשורת לגיבורי שעה חדשים .המפגעים ביקשו להפתיע ולהשתלט על העולם כבר בליל שישי,אבל לא הלך להם והם הסתפקו בתקשורת כדי להפיץ בשידור חי בשורה מהלכת אימים באכזריותה ואלימותה לכל העולם לפני שסיימו את תפקידם באותו הלילה וירדו מן הבמה בתקווה שממשיכיהם יצליחו היכן שכשלו.משך אותן שעות שהטרור הפגין נוכחות בפריס וחגג את תהילתו בכלי התקשורת,ושלט כסיפור המרכזי שהשתולל חופשי,היו תושבי העולם מקושרים זה לזה בקשר של ידיעה ומחוברים בחסדי התקשורת לארוע הבטחוני עוכר השלווה וצפו בו און ליין כצרכני מידע ,איש איש מביתו מבצרו,מרחק בטוח מזירת הארוע ומחוץ להישג ידם ופגיעתם הרעה של המפגעים,אבל לא בטוח ממרחק של ידיעה .אם אתה לא מפגין נוכחות בזירה של טרור,הטרור בא אליך הביתה ונכנס לראשך בדומה לוידוא הריגה וירטואלי.על חלקה של התקשורת שניזונה ונשכרה מן הארוע ,בעידוד הטרור.לא נאמרה בתקשורת ,ולוא מילה אחת ,ומן הסתם גם לא תיאמר. האמת היא שהתקשורת היא שנכנעה בהמוניה לטרור בידיעה שהטרור עושה בה שימוש לצרכיו,שימוש מושכל או לא ,והיא תעשה שימוש לצרכיה בזכותם הדמוקרטית של המפגעים לפתחון פה ולתשומת לב ,אבל בשם זכות הציבור לדעת ,ונטשה את כל תכניותיה הרגילות.נראה שלטרור בפעולה יש ביקוש רב בשוק המידע .התקשורת העמידה לרשות הטרור את  שירותיה הטובים ובעיקר את קהל הצרכנים שלה ואת זמנו,אני מתאר לעצמי כי אם שמונת המפגעים היו פורצים לגלריה לאמנות ,לשם גניבה זה לא היה קורה ,בשינוי הזה שכפתה התקשורת על צרכניה ,היא הפגינה שהיא יודעת לזהות סיפור טוב לטובת צרכניה ,ומה טוב להם כבילוי של  ליל שישי,ולמה הם צריכים לקראת המנוחה של שבת ,לא רק שלא עשתה דבר לחיסול הטרור .היא זרמה איתו וללא דיחוי הביאה מן הזירה את הסיפור החם לכל בית .אני בטוח שלצופים השאננים נגרמה טראומה מן השינוי הקיצוני בתכניות .אתה נרדם לך להנאתך בתל אביב או ברומא ,אני חושב לעצמי,כצופה אופטימי במשפחת סימפסון,ולפתע אתה מקיץ בבהלה תוך כדי,לתוך חלום מלא בלהה כמו פיגוע של ליל שישי בפריס ,אני מתאר לעצמי עכשיו שהתקשורת הרוויחה לעצמה הרבה משיתוף הפעולה הדמוקרטי והבלתי כתוב עם המפגעים ,חוץ מן השליחות שלקחה על עצמה לרוץ ולספר לחברה ,וכנראה שלא לשם שמיים ,אבל בשם זכות הציבור לדעת .כל חיי אני סובל מהצתה מאוחרת ואל  הסיפור הגעתי רק בבוקר של יום שבת ,לאחר שנת לילה נינוחה.כל השבת עברה עלי ואי אפשר היה  לי להיכנס לאחד מערוצי הטלויזיה הארץ ,בלא שאיקלע למן פיגוע וירטואלי שלאחר הפיגוע ,אני הסתפקתי במידע מועט ככל האפשר,רק כדי לרצות את הצורך שלי לדעת ,והמשכתי בחיי,כאילו שחסרים לנו פיגועים משלנו שהיה צריך גם לייבוא מצרפת לקראת סוף השבוע . גם ככה איני מוצא שימוש מושכל בראשי למידע המועט הזה ,ועם העובדות שנמסרו אין לי ויכוח,וגם אין לי פרטים משלי להוסיף על הידוע .אני לא יודע כמה זמן נמשכו היריות והפיצוצים מאז שהחלו ועד שפסקו,והארוע עשה את דרכו כמו וירוס של שפעת והגיע במהירות אל התקשורת בכל העולם וגנב את ההצגה.אבל מרגע שחדלו,ואולי כבר על רקע היריות והפיצוצים .השתלחה  הקואליציה של התקשורת בשליחות מטעם עצמה ,כאן זה נראה לי כהמשך לפיגועים ,ובידיה הסחורה החמה והמדממת שנפלה לידיה ופתחה במתקפת מידע ממושכת ובלתי פוסקת משלה אל תוך ראשי הצרכנים הלא מעורבים בינתיים ,ועכשיו הם מעורבים בידיעה.נדמה לי כי בימים שחלפו למן הארוע עוכר השלווה,כבר נאמר הכל על הפיגועים ,אם צריך או לא וכמה צריך .אבל בשם חופש המידע  וזכות הציבור לדעת,על פי התקשורת ,וזכותם של המפגעים לעשות שימוש בתקשורת כספקי מידע בשם חופש הביטוי וליידע .

לפני כשנתיים ועשרה חודשים,קרתה לי תאונה עם פציעה תוך כדי עבודה במפעל שלי.לאחר שנים רבות מחיי שהעברתי בעבודה כהמתנה בתוך סביבה עויינת של מכונות בעבודה,הגיע תורי לזכות בתאונת עבודה משלי,וזכיתי לממש את עצמי כמועמד לתאונת עבודה ולרישום בתודעה שלי,של התנסות חדשה לי.זכייה בתאונת עבודה דומה לזכיה של פעם בחיים בטוטו או בלוטו שעוד לא זכיתי ולא כל אחד זוכה בה,רק שלא בטובתי.תאונות עבודה עליהן שמעתי מדי פעם,קרו עד אז רק לאחרים,ואני גיליתי בדרך הקשה והכואבת,שיש דבר כזה גורם משתנה בחיים,אפילו עוררתי והפעלתי אותו בנגיעה אחת של יד פצועה.עד לאותו היום בחיי שקרתה לי,הייתי בעליו ומפעילו היחיד של מפעל קטן.אני לא יכולתי להרשות לעצמי את הצרוף של ארוע כלכלי ותאונת עבודה כתקלה בראשי,שלא הצלחתי למנוע.מכונה שעבדתי איתה,והייתי בתפקיד הפועל,לכדה בתוכה את כף ידי וסגרה עליה בחבטה.בזמן שהמכונה הכאיבה ופגמה בכף ידי,אם הייתי עובד עם המכונה,אני מרשה לעצמי ומוסיף כאן מן הערת אגב,בתפקיד מנהל הייצור,או המזכירה או הנהג,שגם אותם מילאתי בנאמנות כמו שאר תפקידי האחרים,אני מאמין שהתאונה הזו הייתה נמנעת ממני,כבעלים של המפעל שיחק המזל לטובתי משום מה,ולא נכחתי בקירבת מקום כשקרתה התאונה.המכונה עצרה את מרוצתה כשסגרה על כף ידי והוציאה אותה מכלל שימוש,אבל המכה הכואבת שניחתה עליה עלתה לי לראש והמירה את עצמה בתוכו לארוע מוחי,סגרה דלת בתוך ראשי ובאקורד צורם העמידה אותי לפני עובדה מוגמרת כשסיימה למעני כהרף עין את פרק העבודה בסיפור חיי,והבעלות שלי על מפעל.מן המכה על כף ידי חוויתי כעין ניקוי ראש.וכל חוכמת העבודה שיצרתי לעצמי בעבודה קשה ובחרוף נפש,או מה שהיה לי כמידע שהתגלגל בתוך ראשי והתנהלתי איתו בעבודה,איבדה מן האקטואליות שלה,והפכה במכה אחת למיותרת ולמטען עודף ממנו נפטרתי להמשך מסע החיים שלי מכאן והלאה בחיי.מאז הפציעה בתאונה אני חופשי בתוך ראשי מאותו תמהיל של מחשבות שמילא את ראשי כמערכת הפעלה והעסיק אותי בכל יום מחיי,בקבלת החלטות בלתי פוסקת מקודם לתאונה.תכניות עבודה,קניות,מכירות,התחשבנויות,ניהול וגלגול כסף מכאן לשם,חובות ובנקים,ספקים,לקוחות,עיריה,בעל בית למקום ששכן בו המפעל.את עצמי לא מצאתי בתוך הבלגן שחגג בראשי כמחשבות של התנהלות,לי לא נמצא מקום בתוך מחשבותיי,אני כבר לא בטוח אם ניהלתי מפעל ועבודה,או שהמפעל והעבודה הם שניהלו אותי ואת חיי,אם החזקתי מעצמי עד לתאונה,והערכתי את עצמי כבעלים של מפעל,מכאן נראה לי שבעיקר הייתי עבד ופרה חולבת.עד שקרתה לי התאונה,וזיכתה אותי בבילוי של פסק זמן ארוך במיחד עם עצמי ומחשבותיי בניסיון להתעשת בתוך ראשי מן התאונה,פסק הזמן שלי מתמשך,ובינתיים זה לא קרה,לא הרשיתי לעצמי לעצור את העבודה ולקחת לעצמי פסק זמן מעבודתי,למעשה גם לא הרשיתי לעצמי כשעבדתי,אני מרשה לעצמי כאן מן הערת אגב,קבלת החלטה מודעת על פסק זמן מעבודתי.אני הייתי נחוץ בעבודה מטעם עצמי,אני הייתי המפעל,אני מעיד על עצמי בחשיבות עצמית,והמפעל היה אני,ואי אפשר היה לעבודה שתתנהל בלעדי.רק לאחר הפציעה בכף ידי,גיליתי בדרך הקשה והכואבת את ערכה של יד,למעשה,למדתי על עצמי,כי ביד הזו שלקחתי אותה כמובן מאליו,החזקתי את המפעל.את המפעל הקטן שהיה בבעלותי והפעלתי לבדי,לא יכולתי להרשות לעצמי מכאן והלאה בחיי,ולא רציתי לאחר הפציעה,להוסיף ולהחזיק,וסגרתי בבהילות.על פניו דומה כי בנוסף לסבל שסבלתי,יצא שכרי בהפסדי,מאז התאונה איני עובד למחייתי,או בשביל כל טובת הנאה אחרת שהישכלתי להפיק מעבודתי כשעבדתי,במודע או שלא במודע.ולאחר שאבדה לי העצמאות הכלכלית שלי,אני תלוי למחייתי במוסד לביטוח לאומי ולא נראה לי מכאן שאצליח להתעשת כלכלית.ואחרי שהכברתי במילים אז נכון שזה הזוי או דפוק לצאת מגדרי במחשבה על  תקלה של פעם בחיים כמו תאונת עבודה,כדבר הכי טוב שקרה לי בחיי,והייתי בר מזל שזכיתי לארוע שהביא שינוי לחיי במכה אחת של שסגרה על פרק דומיננטי בחיי?,האמת שמחשבה כזו,ושינוי כזה שחוויתי מתאימים לאופי שלי.אם הייתי צריך לקבל היום החלטה מושכלת בתוך ראשי לסיים את עבודתי,לא הייתי מסוגל לזה,את זה אני מעיד מהכרותי את עצמי ואת הקשר שהיה לי בנפשי לעבודתי עד לתאונה.התאונה העמידה אותי בפני עובדה מוגמרת במכה אחת של מכונה וחסכה ממני את הצורך בהחלטה כזו.מן התאונה נפתח לי חלון של הזדמנות בחיי לשינוי גדול בחיי,שפע של זמן לעשות כרצוני,ועל הדרך הרווחתי עוד סיפור לספר.