היום בבוקר ראיתי אותה.

היא לבשה אותו צבע חולצה כמו שלי.

לא'דעת למה.

פשוט כשראיתי אותה היא גרמה לי לחייך..

כבר יותר משנה שלא חייכתי בגללה.

זה היה רגע כזה של..

לא'דעת להסביר.

זה דווקא היה נחמד..

לראות אותה ככה מאושרת..

ולדעת שאני הולכת לעשות משהו.

שמהשהו טוב יקרה.

זה עשה לי הרגשה טובה כזאת..

ואני החלטתי.

אני סולחת לה.

אני נותת לה עוד צ'אנס..

השאלה אם היא זו שתיסלח לי בכלל.

אני חושבת ששנה וקצת יותר זה מספיק.

אנחנו צריכות לדבר ..

לדבר על זה פעם אחת ולסדר את האי-הבנה הזאת.

אני יודעת שהיום הזה יבוא..

זה רק עניין של זמן..

השאלה היא רק מתיי?.

חבל שהייתי כ"כ עסוקה בעצמי ובכמה שניפגעתי וראיתי רק את הצד שלי.

זו היתה טעות.

אבל מטעיות לומדים.

יהיה טובD:

תמונה שלי עם הפוני החדש סופסוף<:

האמת שכבר דיי התרגלתי

וזה כבר לא נראה נורא.

ותאמת שהתחלתי לאהוב את זה וזה נראה טוב^^-

מיום שישי במומולדת של שירוש-אני(עםהפוני)ומור<:

אינלי כוח להפוך-.-

עריכה 19:45

אוקיי.

חשוב לי לציין כמה דברים ולהבהיר תצמי.

אוקיי הפוסט הזה מטופש.

-.-

זה הריי ברור לכל דביל שהיא לא תסלח לי ולעולם לא נחזור להיות חברות.

וזה לא שאני מצפה לזה.

להפך

זה הדבר האחרון שאני יצפה שיקרה.

הנקודה היא שאני יודעת שאני סלחתי לה...

שאני יודעת שאינלי יותר שום טינה או שניאה כלפיה.

כל זה התמוגג ונעלם.

אני יודעת שאני מוכנה לתת לה צ'אנס.

זה כבר החלטה שלה מפה והלאה מה לעשות עם זה ואם לקחת תצ'אנס הזה או לא ולסלוח לי.

(וזה הריי ברור שהיא לא.___-.")

בכל אופן גם אם נחזור להיות חברות וגם אם לא(ואנחנו לא-.-)

הייתי רוצה שנדבר על זה ונסיים את זה כמו שצריך.

שנסיים את זה בטוב.

למרות שהסיכויים שזה יקרה גם הם מעטים כי הבנתי את זה קצת מאוחרמדיי.

אבל יש שאומרים שעדיף מאוחר מאשר אפפעם לא.