אופציה#1:

- אני משוכנעת שאלו השכנים. הם מנסים להעיף אותי כבר כמה שנים, כל פעם נזק אחר: פנצ'רים, אבנים לחלון ועכשיו זרקו סמרטוט בוער פנימה.

- נשמע לי הזוי. קשה לי להאמין שמישהו יצית לך את הדירה. אולי השארת כיריים או תנור דולקים?

היא פורצת בבכי.

- לא מספיק שהמשטרה חושבת שאני סנילית, גם אתה??

- לא... אני... התכוונתי אולי שכחת... אבל אני מאמין לך. ומה הנזק?

- הלך כל מה שהיה בבית! רהיטים, בגדים, ציורים של הילדים. הכל מפויח. אבל מה שקשה לי יותר מהכל זה לאבד את האלבומים שלי!

- אני מבין את הטראומה, אבל בואי נכניס דברים לפרופורציה – את בחיים! את צריכה להגיד תודה קודם כל שאת בריאה! לעזאזל כל הרכוש.

היא מתבוננת בי בגבות מורמות. המומה.

- אתה בכלל לא קולט! לא מעניין אותי הדברים שאבדו. אבל התמונות והציורים. אני מפחדת שאשכח חלק מהזכרונות, בעיקר את אבא שלי. אתה לא מבין איך אני מרגישה! כואב לי!

- אני דווקא כן קולט, אבל זה לא סוף העולם. אולי תעשי קצת ספורט, נסי לנקות את הראש?

היא מקמטת את הטישיו הרטוב לתוך כיסה, דוחפת את הכסא לאחור.

- חשבתי שאתה... אני לא יכולה להמשיך היום... סליחה.

אופציה#2:
- אני משוכנעת שאלו השכנים. הם מנסים להעיף אותי כבר כמה שנים, כל פעם נזק אחר: פנצ'רים, אבנים לחלון ועכשיו זרקו סמרטוט בוער פנימה.

- מזעזע! מה קרה?

- כמעט הכל נשרף ומה שלא שרוף לגמרי – מפויח.

- בטח קשה לך נורא!

- מילא הבית והדברים, אבל אלבומי התמונות, הציורים של הילדים. אני מפחדת שאיבדתי את הזכרונות הכי יקרים לי.

- אני רואה כמה כואב לך, וזה בסדר לכאוב. זה טבעי במצב כזה.

שתיקה ארוכה.

- אתה יודע, אני אופטימית מטבעי. אני אישן כמה לילות אצל אחותי ואחזור מחר לחפש אם נשאר משהו.

- ואוו. רעיון מעולה. אולי תמצאי חלק מהאלבומים.

- כן. ברוך השם אני שלמה וזה העיקר. המשפחה תעזור לי. יהיה בסדר.

- אני סומך עליך. את חזקה ואופטימית, כמו שאמרת.

- אתה יודע, התלבטתי אם לבוא היום. לא היה לי כוח לעשות אימון אבל כרגיל - אני יוצאת מפה עם אנרגיות. תודה!