זה מה שהשקילה של היום מראה.

זה לא הכי נמוך שהייתי בו [הכי נמוך זה 75.2] אבל זה ירידה מהשקילה האחרונה. לא גדולה, אבל ירידה, וזה כבר טוב. במובן מסוים.

אתמול החלטתי לעשות הליכה לבדי. במיוחד בגלל העובדה שלא היה לי כוח לחכות לאוטובוס.. הייתי צריכה לעבור מעיר אחת לאחרת [עיר ויישוב צמוד אליה ליתר דיוק] אז הלכתי ברגל. זה מרחק די ארוך, אבל עברתי אותו בחצי שעה בקצב מאוד מהיר [זה מה שקורה ששמים מטאל מהיר ומנסים לדבוק בקצב שלו /m\] ואני גאה בעצמי. למרות שמאתמול להיום לא היה שינוי במשקל..

ישבנו אני, המתוק וגיא על ספסל וחיכינו לבחור מכיתה אחרת שיסיים כדי ללכת ביחד הביתה.

עברה מורה שהיא כולה מילפית כזאת שלימדה אותנו את אחד ממקצועות המגמה והיא תהיה גם המרצה שלנו בשנה הבאה.

התחלנו בשיחת חולין על זה שנהיה איתה גם בשנה הבאה והיא התרכזה בעיקר בגיא ואמרה לו שהוא ממש הרזה.

הוא הסביר לה על הדיאטה שלו והיא החמיאה לו כל כך. הוא הרגיש בעננים.

מצד אחד שמחתי בשבילו, מגיע לו. כל החיים שלו הוא היה ילד שמן ונושא ללעג בבית הספר שלו. זה טוב שהוא מסיים את הלימודים בגוף חדש.

מצד שני, קינאתי כל כך.

ואז היא הסתובבה אלינו. "גם אתם שניכם הרזיתם קצת". הרגשתי שהיא אומרת את זה סתם כדי שלא נרגיש רע, והיא המשיכה לדבר שבתור בן אדם שלא ראה אותנו חודש [סיימנו עם המקצוע שלה] שם לב לשינויים כאלה. הודיתי לה ואמרתי לה שאני הולכת בדיאטה קצת שונה אבל גם עובדת. לגבי המתוק? הוא פשוט אוכל מה שאני אוכלת מחוסר ברירה :) אני גומלת אותו מדברים לא בריאים לאט לאט.

אני מלאת מוטיבציה לאחרונה ואני רוצה באמת להמשיך עם זה. בחצי השני של הקיץ תהיה מכינה ובה אני אחזור להיות לובשת מדים. הפעם, אני רוצה שהמדים שלי יראו כמו שצריך עליי ושאני לא אתבייש ללכת בהם ברחוב ואחכה לרגע בו אני אוכל ללכת על חצי א'. אני רוצה להיות גאה בעצמי.

אז כן, המוטיבציה פה, עכשיו הגיע הזמן לעשות משהו איתה.

שקילה הבאה עוד 5 ימים, מחכה לראות 74!