לא הייתי פה כמה זמן אבל אני חושבת דווקא שזה עשה לי טוב.

המצברוח הכללי שלי השתפר מהפעמים שהייתי כותבת פה בצורה רציפה, לא יודעת אם יש קשר לבלוג באמת.

אז התחלתי סמסטר ובנתיים הכל מתקדם לא רע. אני מבינה הכל והמרצים לא שונאים אותי, בנתיים לפחות.

הספקתי לעבוד למשך שבוע ימים שבו הייאוש שלי נבע הפעם גם מהלימודים וגם מהעבודה וזה לא היה כיף בכלל.

בנוסף אני והמתוק בבית ריק כי השאר טסו לחו"ל. גם זה עשה לי טוב דווקא. 

התחלתי לבשל ולדאוג בעצמי לשלמות הבית. עכשיו פה הכל טוב. הבעיה מתחילה בזה שהכל יוצא לי כ"כ טעים שאני לא מסוגלת להפסיק לאכול.

ולמה זה רע? כי אני מנסה לא להשמין. 

אם כבר זה אני עדיין תקועה ב70+- וזה קצת מייאש אבל כן אומרים לי שרזיתי. אני מקפידה על שגרה יומית של תרגילים לחיזוק הבטן והישבן [המטרדים העיקריים שלי] ככה שאני חושבת שהירידה תבוא מעצמה בקרוב.

בלימודים הכל אחלה. אני אוהבת את האנשים שסובבים אותי, ואני לא בן אדם שאוהב אנשים במיוחד.

גם אחת שמעולם לא יצא לי לדבר איתה בתיכון מנסה להתיידד איתי וזה די מחמיא לי. אני לא בן אדם כה ידידותי ולרוב אני לא מסתדרת עם רוב הנקבות שאני רואה, במיוחד עכשיו שהן מקפצות סביב ליה והפודל רוב הזמן. אבל זו אחלה. אני אקרא לה כאן נינה. אני רק קצת מתקשה להבין למה היא ניסתה קודם להתחבר איתי לפני ליה וחבורתה, כי לרוב אנשים לא באמת עושים את זה. אבל שיהיה. 

מעגל החברים הנחמד שלי כולל בעיקר את המתוק, נינה, המטאליסט ועוד 3 בחורים שלא הזכרתי כאן קודם. אחד יקבל את השם קלץ, כשהשניים הנותרים הידועים בעיקר בעובדה שהם מסתובבים תמיד ביחד יהיו עמי ותמי. למרבה האירוניה, דווקא תמי הוא זה עם החברה, כשעמי הוא בחור שחושב כבר 3 שנים שיש לו סיכוי עם כוסית שבא לו עליה. הבחירה שלי מסתמכת על האופי שלהם. יש לנו הרבה בדיחות בננות על תמי.

אז אני צריכה לחזור לכתוב פה יותר. זה משחרר.

אה ולא לפרוש בכושר. אני חייבת לרזות גאדמט. 

אגב הורדתי את הטיימרים בצד כי הם כבר לא ממש רלוונטיים, לא עמדתי באתגרים שלי.