מה היא בעצם אהבה?
כשאת אומרת שאת אוהבת אותו, למה את מתכוונת?
יש שיגידו שאהבה היא האהבה שלי את עצמי, כשאני על ידו. או כשאני רואה את עצמי בעיניו.
ואם כך, כשאני אוהבת אותך- אני אינני אוהבת אותך. אני אוהבת את עצמי, ואתה אוהב אותי - לפי עיניך.
אז אם אתה אוהב אותי בעצם אומר שאני משקפת לך במעשי את האהבה שלי אליך, ואתה אוהב רק את עצמך.
תמיד ידעתי שהדברים לעולם לא כמו שהם נראים מנקודת המבט שלנו.
הרי תמיד יש את הצד שלו, הצד שלה, והאמת (שיכולה להיות מובעת רק אם מצלמה מצלמת בניסתר את כל המתרחש מבלי שהנוכחים מודעים לה).
אם הוא אומר לי שהוא אוהב אותי, אבל לי הדברים מתחילים להיות חסרים - כי כבר מזמן חשבתי שנתקדם לעבר הפרק הבא....
הפרק הזה של החתונה והילדים והאושר והעושר...
הפרק הזה שמתכננים מגיל 5 בערך ומכינים ספרונים של שמלה שנלבש ואולם עם זר פרחים...
והחברות כולן אחת אחרי השניה עוברות לעבר הקו של - אנשים שכבר הרבה יותר מידי קשה לפגוש- לא רק מבחינת הזמן כי כבר יש להן ילדים, אלא גם בגלל שנפשית כבר קשה להכיל את כל התסכולים האלה שסופגים מהסביבה שוב ושוב. ומהבן זוג.
אני עצמאית. עצמאית לחלוטין. אישה עצמאית. יש לי עסק מכניס ואני מרגישה יציבה. בנוסף אני עובדת בעבודה שאני אוהבת, מדריכה ילדים עם בעלי חיים בבית ספר, ועם הכל, אני לא מסופקת.
הגעתי לאיזה שהו מקום שדורש החלטה, שלזרום בו ולא להוביל זה כבר לא מתאים. תמיד ידעתי שאני שונאת להוביל, ולכן בזוגיות בחרתי אחד כזה שאוהב את זה. אבל קרה וכך יצא שהוא הפסיק לעשות את זה. הפסיק להוביל, הפסיק לקדם קדימה וכל מה שנשאר זה רק זרימה בנהר הזה...
מה קורה כשאני כבר לא מרגישה שאני יכולה לזרום ככה?
אם יש לי שאיפות ורצונות כבר, ודי נמאס לי לזרום?
היה לי מאוד כייף ונעים עד עכשיו אבל משהו אומר לי שאם זה יימשך, אז זה יפסק.
על ידי לא אחר מאשר אני, זו שרוצה שתמיד נזרום וניקח בקלות.
שנלך לאן שהרוח תוביל אותנו, כי רק כך לא חוסמים דברים חדשים.
הספיק לי כרגע הזרימה לכוון הזה ואני שואפת לכוון קצת יותר גבוהה.
טוב אולי זה גם קשור להזדקנות הורי...
אבל זה לפעם אחרת...
ליל
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
