רציף ¾9

זה כלכך כבד

אני באמת לא יכולה להכיל את זה

גדלתי עם אמא שתמיד עצובה ונפגעת ונעלבת וכלכך הרבה רגשות אשם וצורך תמיד לגרום לה להרגיש יותר טוב ולשמח אותה ואני לא יכולה לחיות את זה מחדש עכשיו אני פשוט לא יכולה. לא לזה נרשמתי. לא פשוט לא אוקיי? פאק אני מצטערת זה כלכך קשה וזה מגוחך שאני מתלוננת שקשה לי שקשה לך אבל אני לא יכולה אני פשוט לא אוקיי? אני בעצמי לא יציבה וזה פשוט לא פייר כאילו לא הכנת אותי לזה ולא ידעתי שזה יהיה ככה וזה פשוט נחת עליי משומקום ואתה מסרב להסביר ולספק לי רקע ודי אני לא יכולה להיות כלכך חסרת אונים כל הזמן

אני לא צריכה שתגידו לי לסיים את מה שלא עושה לי טוב.

אני צריכה שתגידו לי שהכל יהיה בסדר ושאולי אני מגזימה והוא ילד גדול

אני לא מסוגלת לקבל את זה שהאנשים שאכפת לי מהם חווים קשיים וזה נורמלי.

ומצד שני וואלה לא יודעת זה פאקינג חשוך החרא הזה