רציף ¾9

בחודש האחרון, המשפט "תעשי מה שיעשה לך טוב" נאמר לי לפחות פעם בשבוע, ממספר אנשים שונים שלא מכירים זה את זה.

המשפט הזה, מטומטם ככל שיהיה, מתבסס על ההנחה, מטומטמת ככל שתהיה, שאני יודעת מה יעשה לי טוב, ויותר מזה, שמתישהו היה לי טוב.

אז היי, קוראים לי וונסדיי, ואני לא זוכרת תקופה שבה היה לי טוב. 

כן אפילו בגן. הייתי לבד ולא היו לי חברים אם זה כזה קריטי לכם.

ומעולם לא הרגשתי שייכת לשום דבר ולשום מקום. 

כן, רע לי. אני מרגישה חרא ועצובה ומפוחדת ובוכה בלילות. ואולי הידיעה שרע לי חייבת להתבסס על זה שפעם היה לי טוב. אבל אולי גם לא כי באמת שאני לא יכולה להזכר בתקופה כזאת (וכן אני מנסה כבר המון זמן).

אז די. לא יודעת מה יעשה לי טוב. תנו לי חיבוק ותגידו לי דברים נחמדים ותנו לי תקווה ובשום פנים ואופן אל תשאירו אותי לבד להחליט החלטות על סמך הניחוש של מה שאמור לעשות לי טוב.