הכרתי מישהו והמישהו הזה היה סוג של ברירת מחדל
שקט כזה ומופנם, נראה קצת ישראלי מידי לטעמי
אבל סך הכל נראה טוב, ספורטאי. עוד אחד שחשוב לו רק החצוניות.
שנינו רוצים משהו לא מחייב. אולי כי מפחדים להקשר בשביל שזה לא יכשל שוב, כי הזכרון עוד מספיק צורב.
אבל מה לעשות שהטבע דוחף ליצר והיצר דוחף לסקס.
והנה הוא הברירת מחדל.
והנה היום ישבנו ודיברנו פנים מול פנים ולא בהודעות ארוכות ומייגעות שנמשכות שעות
ופתאום גיליתי שאני אוהבת את החיוך שלו ממש.
וגיליתי כמה הוא חכם ורגיש ואינטיליגנטי.
ופתאום הצלחתי לדמיין אותו בתור החבר הכי טוב שלי.
וכנראה היה איזשהו חיבור לא מובן. לא ראיתי את זה בא.
והוא גם חנון כזה האמת. וזה היה מקסים בעיני.
ופתאום אני לא מפסיקה לחשוב עליו.
לפעמים מוצאים את מה שמחפשים במקומות הכי לא צפויים.
דווקא הוא?
כאילו, מה הקשר. שנינו מעולמות כל כך שונים.
ועדין בצורת המחשבה שלנו די דומים.
פתאום מתחילה לחשוב אם עצם זה שאנחנו רוצים רק סקס אחד מהשני זה לא שקר אחד גדול.
בשביל לא להפגע ולא לפתח ציפיות.
והאם יש סיכוי שאמצא חן בעיניו קצת מעבר.
האם בתת מודע שלו הוא חושב עלי רק בתור משהו מיני,
או שגם הוא אהב את החיוך שלי?