אז אתם רצים לי פה בראש כל היום,

באים לבקר בחלומות.

כולכם,שנעלמתם לי ככה פתאום.

בקור המקפיא שם רחוק,לפעמים כל מה שבא לי

זה חיבוק ארוך וחזק שאף אחד מכם לא הספיק לתת לי.

ואיך אפשר להסביר

חור ענק שכזה

יקיריי,

הזמן לא עושה את שלו

וכל שנותר לעשות

זה להיזכר בכל אותם הרגעים האלה

שמעלים חיוך,גם אם עצוב, על הפנים

ולשיר בקולי קולות שירי כאב נוטפי ציניות

ולהגיד לעצמי שוב ושוב

שהם איתי בכל רגע,

גם אם הם מתחבאים ממש ממש טוב

חדר מלא אנשים

היא באה ולוקחת אותי

נוסעים באוטובוס עד הבית

ושתינו עומדות מולו,ריק ודומם

לגמרי לבד

.

  "

      שופר מבניין העירייה
        מסתררים מהגשם, מבול
     רוח רפאים קטנה
             הפכי לסערה
       מצח חרוש דאגה
                נגני בשבילו, נגני
                שיחלוף הזעם
                                  קומי

                                              "