|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2016
פחד מהחושך.
שכבתי היום במיטה, קראתי ספר. והיה קטע שדיבר על אוכל, וזה גרם לי להזכר במשהו שאני אוהבת לאכול שכמעט אף פעם אין בבית, ושדווקא אתמול אבא שלי קנה מלא כאלה בסופר והם נחים בדיוק עכשיו במגירה מחכים שואכל מהם. אתמול היה לי בינג' על זה, כי זה מהמאכלים האלה. אלה שגורמים לי להרגיש נורא, עם בחילות וכל הסיפור, ושלא הצלחתי לאכול מהם רק קצת עד עכשיו. ואז, כשכבר הייתי עם רגל אחת על הרצפה, חזרתי לשכב במיטה ואמרתי לעצמי "רגע, זה בינג'". למה? קודם כל, הבחירה באוכל הזה שעושה לי כל כך רע, שעדיין יש לי בחילה ממנו מאתמול. לא יכול להיות שאני רוצה את זה. שנית, אני לא רעבה. שלישית, לא בא לי רק חתיכה קטנה. אני יכולה לזהות את זה. אז זה בינג'. הלחץ הזה בחזה, התחושה שאני חייבת לעשות את זה, זה בינג'. או יותר נכון הדחף לבינג'. ואז כתבתי לי במחברת שהייתה בהישג יד- "זה דחף". כתבתי ליד זה את השעה, ואמרתי לעצמי שאני רוצה לבדוק כמה זמן לוקח לזה להעלם או כמה זמן לוקח לי לנסות לקום שוב מהמיטה בשביל לממש את הבינג'. ואז המשכתי לקרוא כרגיל. הייתה עוד פעם שנזכרתי בזה אז כתבתי שוב את השעה על הדף ואז חזרתי לקרוא. סתם שמתי לב, בלי פחד ובלי רגשות אשמה או רגשות שליליים אחרים. רק שמתי לב, כאילו אני מתבוננת מהצד. והמשכתי לקרוא. וזהו, זה עבר. זה הרגיש ממש כמו הפעמים האלה שאני כבר מכבה את האור ואני שוכבת במיטה בחושך מוחלט ופתאום שומעת רעש בלתי צפוי. ואני ישר קופצת ונבהלת ונכנסת לסרט שמישהו פרץ הביתה (חרדתית שכמוני) אז אני פוחדת אפילו לקום להדליק את האור. אבל אם אני מעיזה לקום וללחוץ על המתג, אני מגלה שזה סתם השרשרת של הוילון שפוגעת בחלון, או ציור שזז על הקיר בגלל הרוח. זה ממש הרגיש ככה, כאילו כל הפחד וההיסטריה נעלמו ברגע שהארתי את המקום הזה שבדרך כלל נשאר חשוך. זה מצחיק, כי מפחיד להאיר אותו אבל ברגע שאני בוחרת לעשות את זה כל הפחד נעלם.
| |
| כינוי:
Bingeating
בת: 32
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
