אז אתמול הייתי במצב רוח אתגרי טיפה.. והחלטתי שאני בודקת את עצמי. אחרי שהצלחתי להתגבר על ההתקף אכילה הקטן שהיה לי, הבנתי שאני לא מצליחה לפרגן לעצמי כמו שצריך. אומרת תמיד משהו כמו "טוב זה היה התקף בקטנה.." או "זה לא באמת היה בינג' אמיתי אז היה קל להתגבר על זה בקלות" וכאלה.. אז רציתי לאתגר את עצמי במשהו יותר רציני, כדי שלא תהיה לי בריאה אלא לפרגן לעצמי. להאמין שאני מסוגלת לעשות את הכי קשה. אז הייתי חייבת להוכיח לעצמי שאני יכולה. 

אז אתמול אכלתי ארוחת בוקר בסביבות 10 ואז לא אכלתי כלום עד תשע. בלילה. כן, זה נשמע הכי קיצוני ולא בריא בעולם, וזה ממש לא משהו שאני שואפת אליו באופן כללי. אבל יש שתי סיבות ממש גדולות לבינג'ים בשבילי. הסיבה הכי גדולה היא אם אכלתי משהו שנחשב לא בריא או לא טוב לי. זה ממש גורם להתקפי אכילה רציניים. והשני זה להגיע הביתה ממש רעבה. עם הראשון אני לא יכולה ממש להתמודד כי כרגע מאוד קשה לי לאכול מבחירה אפילו פירור של אוכל שלא בריא לי. אבל לא לאכול זה קל לי, אחרי שנים של נסיון. אז הייתי חייבת לנסות את זה באופן חד פעמי. אז עבדתי עד שמונה וחצי, וכל היום אמרתי לעצמי שאני מסוגלת לעשות את זה. קבעתי בדיוק מה אני הולכת לאכול כשאני חוזרת. וקבעתי עם עצמי שאין מצב שאני אוכלת עוד משהו חוץ ממה שנקבע מראש. וכל הדרך הביתה אמרתי לעצמי שאני יכולה לעשות את זה. ממש דמיינתי את עצמי מגיעה הביתה, שמה את התיק בנחת, מחכה חמש דקות לפני שאני בכלל נכנסת למטבח. ואז הולכת וחותכת לי ירקות ומחממת אוכל לאט לאט. ואז אוכלת לאט לאט וזהו. לא אוכלת יותר. וזה באמת קרה!! וכן, ממש רציתי לאכול עוד. אבל אמרתי כל הזמן "אני בוחרת לנצח הפעם" או "אני יותר טובה מזה". וזהו, הצלחתי. והפעם אין מה להגיד. אין תירוצים. אני יכולה לעשות הכל. אם הצלחתי את זה, אני מסוגלת להתגבר על הכל. אני מסוגלת לנצח את זה ולהיות בריאה. אין תירוצים, זה הכל בחירה. זה הכל בראש.