הולך לי מעולה בשלושה ימים האחרונים. אני שומעת כל בוקר וכל לילה דמיון מודרך כזה שמרגיע אותי ונותן לי הזדמנות להבין מה אני רוצה. כשאני עושה משהו, אני משתמשת במילים "אני בוחרת ב..", כמו "אני בוחרת לעשות ספורט כי זה נעים ועושה לי הרגשה טובה" או "אני בוחרת לאכול בריא ומסודר כי זה גורם לי להרגיש טוב" וכאלה. מדהים כמה שזה משנה את ההרגשה. אני עוה הליכות כשקשה לי, או מנגנת. ולפעמים קשה לי מדי בשביל לצאת מהבית או להתרכז בנגינה, אז אני פשוט שוכבת במיטה ובוהה באוויר או עושה דמיון מודרך. ואני מאמינה בעצמי, מאמינה שלא משנה מה אני אצליח. לא משנה כמה נפילות יהיו אני אעשה את המקסימום ואעבור את זה. הכל בא מבפנים, הכל בראש. אם יש לי התקף אכילה אני אומרת לעצמי שהוא לא יכול לשלוט עלי, לא על המעשים שלי. על הרגשות אולי כן, אבל לא כל מה שאני בוחרת לעשות. והרגשות לא יהרגו אותי, הם יעברו בסופו של דבר. לא צריך לעשות איתם כלום, רק לא לפחד ולהלחץ מהם. לאפשר. לתת להם לזרום. הם עוברים. לא לנסות להעביר אותם בכוח, זה תמיד מוביל לבינג'ים.

בקיצור הולך לי אחלה. אני ממש אוהבת את מי שאני, אני מבינה את זה תמיד רק כשאני סוף סוף נותנת לעצמי להיות אני.

כתבתי כל כך הרבה אני בפוסט הזה. לא יודעת מה זה אומר, אבל הרגשתי את זה ממש חזק תוך כדי כתיבה.