המבריח 

4.1.2016

הסירה התנדנדה קלות על פני המפרץ. "סירה" היה שם יומרני לאמבטיה הצפה באורך שלשה מטר עם מנוע קטן וכמה חגורות הצלה כתומות. טורקי היה שמו של המלח המבוגר והמשופם שהתכוון להוביל את הסירה באותו לילה. האוטובוס התעכב והנוסעים עדיין לא הגיעו. טורקי היה יריב ותיק ומר של המשטרה והצבא הטורקי.

חודש וחצי לפני כן, משפחה יזידית צעירה (יזידים הם כורדים בני דת עתיקה שהתגוררו בדרך כלל בסביבות העיר מוסול בעירק וממשיכים להתגורר במדינות נוספות באיזור המשתרע מסוריה ועד גרוזיה וארמניה) בלווית אבי הבעל, בחרו לברוח מכפרם. הם מימשו בקושי רב חלק מרכושם וצברו מעט זהב ותכשיטים, אלפי דולרים בודדים וגם פגיון עתיק משובץ יהלומים ממנו אבי הבעל סירב להיפרד.

הבחרת פליטים הפכה מקצוע מכניס בשנים האחרונות. רוב המבריחים פעלו בקו אווילק - לסבוס והעבירו מאות אלפי פליטים מטורקיה ליוון. טורקי, מבריח ותיק של כורדים מבוקשים נהג אחרת. הוא קלט את הפליטים בעיר סוקי Soke, העלה אותם לאוטובוס תיירים, לכאורה כדי לטייל ביער ובשמורת הטבע מנדלס דלסטי מילי פארקי, ולמעשה בקצה הפארק הענק, במרחק 17 ק"מ מסוקי, שכן המפרץ. 

בנו הצעיר של טורקי ישב על סלע ליד הסירה. הוא דיבר במשך שעות עם חבריו בעיר וקיטר על אביו המאחר. לזרמי מים, במפרץ שבין חוף הכפר היווני פסילי אמוס ( pesili ammos) לבין המפרץ בו קיפצה הספינה, היו שעות פעילות קבועות. עד 01:00 המים היו שקטים וקלים לשיוט ואחר כך, בסביבות 13:15 החלה סופה דרום מערבית שסיכנה את הספינה והייתה עלולה להטביע אותה. 

המסלול כולו היה קצר מאד, 2,000 מטר שבדרך כלל נמשכו פחות משעה כאשר לאורך הדרך, גם בצד הטורקי וגם בצד היווני, היו איים בהם ניתן היה למצוא מחסה בעת חיפוש ימי או במועד סערה לא צפויה.

המשפחה היזידית הצטרפה באיזמיר לקבוצה שכללה פליטים סורים ואפגניים ואפילו משפחה סודנית רעשנית. נהג האוטובוס הישן והרעשן היה אחיו של טורקי. בהנחיית המארגנים, הפליטים לבשו בגדים נקיים ונהגו, פחות או יותר, כתיירים. בחזית האוטובוס ישבה בחורה צעירה ומקרופון בידה ו"הדריכה" את המטיילים בשלל שפות. כשעצרו במזנון דרכים, שמע היזידי ששלט בטורקית שני גברים מתלחששים "הטורקי הזה לא אכפת לו. מבחינתו שהנוסעים יטבעו בים. הוא מקבל הכסף מראש". היזידי הצעיר נרעש. בצר לו פנה לאביו, הלוחם הקשיש וסיפר לו את ששמע. הלוחם לבן השער טפח על הפגיון המוסתר ואמר בשקט מקפיא לבנו "אל תדאג, אני מצוייד".

לפני הכניסה לשמורה העבירו כל הנוסעים את השליש האחרון של התשלום למדריכה. בכניסה לשמורה נכנסה המדריכה למשרד, העבירה לפקח את התשלום הנוהג עבור הסיור בשמורה ובדרכה החוצה, מעבר לטווח הקליטה של המצלמה, השמיטה מטפחת בד תפוחה שכללה את האתנן הקבוע.

השעה הייתה מאוחרת מאד. טורקי עלה על האוטובוס מיד אחרי השער והורה לאחיו למהר. הוא חילק שקיות אטומות לנוסעים והמדריכה הנחתה אותם בקשר לאופן השימוש בחגורת ההצלה. רק לה הייתה חגורה שכזו, השאר היו בסירה והיא בחרה במספר נושעים שתורגלו באותה חגורה יחידה.

הפליטים ירדו מהאוטובוס אחרי חצות והעלייה לסירה, הסדרת חגורות ההצלה וקשירת הציוד נמשכו זמן רב. טורקי ובנו עלו לסירה והאוטובוס נסע עם הנהג והמדריכה. הים רגש ומרבית הנוסעים הקיאו אל מעבר לסיפון או לתוך הסירה. הצפיפות הייתה גדולה אך יוון הייתה ממש קרובה והפליטים לא רצו לוותר.   

אחרי 800 מטר הסירה הסתופפה בצידו המזרחי, המוגן מרוח הים, של האי הטורקי הקטן שצורתו אגס וקוטרו כמאתיים מטר בלבד. כאן הייתה נקודת החלטה ראשונה. לטורקי הייתה שם פינת מסתור בין הסלעים. טורקי התבונן בגלים ובשעון והחליט להעלות את הנוסעים לחוף. הנוסעים כעסו והעברתם לחוף לא הייתה קלה. חלקם נשרטו מהסלעים החדים וכולם היו רטובים עד לשד עצמותיהם. "מה נעשה?" תבע היזידי הצעיר תשובות מטורקי. "אנחנו ניקפא כאן". טורקי לא השיב, החזיק בשתי ידיו את התינוקות הסודניים והלך לכיוון מרכז האי. מאחורי סלע שלא נראה שונה מאחרים, הייתה יריעה אפורה ומאחוריה, לתדהמת הפליטים, מערה רחבה עם מזרונים ושמיכות ונרות וקופסאות שימורים. הפליטים התפזרו למזרונים השונים, טורקי והלוחם היזידי הזקן, ביחד עם בנו של טורקי, ישבו בכניסה למערה ועישנו סיגריות מבלי לשוחח כלל.

היזידי אמר בשקט "יש כאן צבא" וטורקי הנהן, סוקר את הזקן ארוכות. בנו של טורקי השקיט את הנוסעים ואסר עליהם לצאת מהמערה. מאוחר יותר, נשמעו צעדים וקולות גברים מחוץ למערה. אלו חדלו ומרבית הפליטים נרדמו. לפני אור ראשון התחדשו הקולות והצעדים והתקרבו למערה. מבט של הבנה עבר בין המלח הטורקי הגדול לבין הלוחם הזקן. טורקי שלף אקדח ישן והעביר ידו בליטוף על גב יד בנו הישן. והלוחם היזידי שאחז בפגיון הנהן מרחוק לבנו שלו. שניהם יצאו באחת, מקפידים להחזיר את כיסוי האבנים שהסתיר את היריעה שבפתח המנהרה. 

הם הסתערו במהירות על ששת הלוחמים של הפטרול הטורקי. טורקי פגע בשניהם מהם לפני שנורה בגבו והמשיך לסירה ואילו היזידי, קל רגליים כנמר, התעופף והרג את אחד הלוחמים והמשיך אף הוא לסירה. שלושת הלוחמים שלא נפגעו היו המומים מכדי לפתוח במרדף וכל שעשו היה לדווח לספינת המשמר.

טורקי והיזידי ערמו הכל לסירה במהירות וראו לשמחתם כי הגאות והגשם טישטשו את עקבות חברי הקבוצה. הם יצאו במהירות לים תוך שטורקי הפצוע נוהג והיזידי חותך בפגיון את כל חגורות ההצלה וחבילות הציוד ומשליכן לים. הסירה נעה צפונה. מאחור נשמע רעש המנועים של ספינת המשמר שיצאה מאחורי האי בזרקורים פועלים.

המירדף נמשך מספר דקות ולסירה לא היה כל סיכוי. לפני המגע עצמו סובב טורקי את הסירה כאילו עמד לנגוח בספינת המשמר הגדולה ממנה פי כמה, ופתח באש מאקדוחו. הספינה הגיבה בצרורות מדוייקים וטורקי והיזידי היו מתים כאשר הספינה מחצה את הסירה.

הפליטים שהו עם בנו של טורקי במהלך כל אותו יום מבלי לדעת מה קרה. הצבא לא חזר לאי. בערב ניפחו הפליטים, בעזרת משאבות רגל פשוטות, סירה שהייתה מוחבאת בקצה המנהרה. היזידי ובנו של טורקי התגנבו לחוף ולמעט כתמי דם בודדים על הסלעים לא ראו דבר. בעשר בלילה הם הוציאו את הפליטים והסירה לחוף וזו הגיעה לאי היווני ללא תקלות.

היזידי ובנו של טורקי שוחחו בינהם ובנו של טורקי החליט להצטרף ליזידים בדרכם לאלבניה

חמדני ישב כרגיל על כסאו החדיש והתבונן בטבלאות, המניות שבבעלותו לא הניבו תשואות יפות בשנה החולפת, הפקדונות איכזבו כרגיל. הוא שילב כפות ידיו מאחורי ראשו ונאנח "המצב רע".

שיחת טלפון ממספר חסוי נכנסה והעירה אותו קלות. הוא נרכן על השולחן, מסתיר בידו השמאלית את פיו, הרגל ישן מהשנים בהם ניסו האחרים לפענח שיחותיו מתוך קריאת שפתיו. הקול מעבר היה מוכר ונחפז כרגיל "תעביר לו 17 ונוכל לקבל תוספת של 40% בשטחי הבניה הציבוריים". "כמה יצא לי מזה?" לחש חמדני למכשיר. "לך יצא 35 מעבר ל-17 שתשלם ולי יצא 20" ענה המקשר. חמדני הסכים ויצא לדרך.

דרכו של חמדני היתה קצרה. הוא ירד למשרדים שבקומת הקרקע, דיבר קצרות עם משה, זה הנהן בראשו, לקח את מפתחות הסקודה שהיו תלויים מימין לדרך השירות ויצא. הסקודה עצרה בחזית הבנק. השומר הגיע במהירות למשה וסימן לו להשאיר הרכב במקום. כבר בכניסה לסניף מסרה לו סגנית המנהלת מעטפה רחבה ושאלה "מעוניין לספור?" משה נד בראשו לשלילה.

המעטפה הייתה כבדה מאד. 85 חבילות של 100 שטרות, אינן עניין של מה בכך. משה חייך לעצמו. כשהוא מנסה למשוך כמה אלפי ש"ח לעסקת רכב זו או אחרת, הסניף מתחקר אותו על ייעוד הכסף, ולמה, וכמה. חמדני מחייג ומכינים לו 17 מיליון ש"ח, מבלי שיחתום אפילו. הוא מבצע שתי שיחות זריזות, באחת מאשר לחמדני את המשיכה ובשנייה קובע עם האחיין של גיסו, מהנדס העיר, שיבוא להכין איתו את רשימת המוזמנים לבת המצווה עכשיו. האחיין מגיע במרוצה, כרגיל עם המזוודה עם הגלגלים ו"רשימת המוזמנים" מסתיימת במהירות.

אחרי הצהרים, בספא העירוני, נפגשים יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבגד ים מלא, פרחוני, סגן ראש העיר בתחתוני בוקסר וכרס לבנבנה והמהנדס שלנו. לאחר שישבו בברכה כאשר כמו תמיד, יו"ר הוועדה המכובדת שתתה ארבעה כוסיות והמהנדס חיזר אחרי המדריכה הצעירה, עברו השלושה לחדר צדדי והשלל חולק.

סגן ראש העיר בירר מתי ראש העיר ייעדר וקבע את ישיבת הוועדה לאותו מועד. בשני הנושאים הראשונים לא חל כל שינוי ואילו בנושא השלישי, שנידון ממש בקצרה, לפני ארוחת הצהרים שהגיעה הפעם "במפתיע" לפני הזמן, אושר חריגה קלה של 4% בשטחי הבניה. יו"ר הוועדה, סגן ראש העיר ונציג האופוזיציה חתמו. כשחברי הוועדה עברו לחדר השני בו הוגשה הארוחה, העביר סגן ראש העיר מעטפה לנציג האופוזיציה והכיתוב בספר הוועדה קיבל תוספת של הסיפרה אפס והאישור הוסב לתוספת של 40% אחוזי בנייה.

כתב המקומון, ידיד ותיק של חמדני, פירסם כבר באותו ערב כתבה שפארה את מעשיו של ראש העיר שדחף להגדיל את שטחי הבניה במרכז הקניות משולב מגדלי הדיור בשכונות המשוקמות, מ-40,000 מ"ר ל-56,000 מ"ר כדי "להטיב" עם בני השכונה. הכתבה עם זר פרחים אנונימי ובקבוק יין משובח נמסרה לראש העיר באותו ערב.

ראש העיר ניסה לשווא להכחיש את מעורבותו בהגדלה. גם העובדה שכלל לא השתתף בישיבת הוועדה המקומית לא עזרה. לבסוף נחלץ סגן ראש העיר לעזרתו וגרס שהפנייה הגיעה אליו מוועד צעירי השכונה והוא זה שפנה לוועדה בנושא. דבריה של חברת האופוזציה א. שטענה שהוועדה כלל לא דנה ולבטח לא אישרה תוספת של 40% לא נשמעו כלל.

בתחילת החורף נסע חמדני לאחותו בצרפת. במקרה, בנו של הקבלן גדליהו ואשתו של ראש העיר היו בסקי בשוויץ. באחד הבקרים קפץ חמדני לעיר בזל ופגש בשנים בכניסה לבנק. בתום העיסקה חגגו השלושה במסעדה צנועה בשם Cheval Blanc

אם פתאום, השמש חדלה להאיר את דירתכם כי מגדל עצום קם ממזרח, או ממערב לדירתכם, אז אולי גם שם, חמדני כזה או אחר ושותפיו הם הסיבה.