קורה פה משהו חדש! אני משתפת,
לא פחות ולא יותר, פתחתי בלוג! כדי לשחרר..
אצלי בלימודים יקראו לזה יוצאת מאיזורי הנוחות שלך, כי מסתבר שרק שם, בחוץ, בלא מוכר, יש התפתחות!
"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"
אני אוהבת לכתוב, אני גם יכולה בכיף להתחיל להרחיב על תכונות האופי שלי ועל מה הייתי רוצה לדבר פה,
אבל אני מרגישה צורך לספר, לשתף, להגיד, שכל המניעים הכי חזקים שלי נובעים מפרידות לא פשוטות בכלל.
פיזיות מאנשים שהיו כה יקרים לי, ומפרידות שלי מעצמי, מתפיסות חיים, מאמונות שפעם אבל רק פעם שירתו אותי ועוד..
היום נקרה בדרכי הזדמות (הדבר הלא מוחשי הזה שיכול וניתן לכולנו לצמיחתנו, זה שאנחנו לפעמים לא רואים) לעשות את מה שעושה לי טוב,
כשאם חושבים על זה, חבל שזוהי רק הזדמנות, אני מאמינה שמגיע לכל אחד ואחד מאיתנו את היכולת והבחירה לעשות מה שעושה לנו טוב,
יחד עם זאת, צריך לעבוד וצריך לנקות וצריך לשלם וצריך וצריך וצריך, עד למצב שכשנשאל "מה את/ה רוצה?", ניתקע עם מה שנקרא "פרצוף תחת" שאומר "אין לי מושג?".. באסה!.. באיזה קטע נתקעתי בקטע הזה?
אני רק בת 24 והספקתי לא מעט להיפרד, בגיל שמונה נפרדתי מאימי מסרטן, הכרתי והתחדשתי בחנה שהייתה הרבה יותר מאימא וחברה וממנה נפרדתי לפני 6 שנים, גם בגלל סרטן, עשור אחרי שנפטרה אימא הביולוגית...
הספקתי להכיר את עולם החרדות וכל התקף כשקרה היה להיכרות יותר מעמיקה על עצמי (היום לראשונה אני אומרת את זה ככה על עצמי
), היום כבר נפרדתי מעולם החרדות וקיבלתי אותו מחדש ככלי לחיים!
פרידות קורות! לכולנו, סופים מגיעים, זיכרונות יבקרו תמיד.
הקסם הוא מה שקורה אחרי הפרידה, מה מתחיל?
מה תרצו שיתחיל? לאיזה כיוון תכוונו הפעם? ומהי בכלל אמונה בשבילי?
שאלתם את זה פעם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
