(22.8.2008)

משתדלת לעשות סדר במגירות נידחות.
זה טוב לעשות סדר לפעמים.. לי זה לוקח שנים עד שאני עושה את זה.
יש מילה באנגלית שנקראת procrastination. היא מגדירה אותי בדיוק רב.
לדחות כי אין כוח, לדחות כי יש מחר, לדחות כי עכשיו לא טוב, ולא מסתדר ולא רוצים ואולי בעצם לא צריך.

מכירים את זה שעושים סדר ומרחמים על הדברים? אז זהו. כזו אני.
מזל סרטן אופייני... לכל יש נוסטלגיה.
מחזירה 80% מהדברים כמו שהם. שיהיה. שאם נצטרך.
מחזירה את הדברים למגירה בסדר שונה. שייראה שעשיתי סדר, שלא היה לשווא.

לעיתים קרובות אני מוצאת מציאות, דברים קטנים ששכחתי שישנם. שהלכו לאיבוד בים הבלאגן. נדחפו בין עשרות דברים לא חשובים.
אז השמחה גדולה - האמירה הזו של :"איזה יופי שמדי פעם עושים סדר".
אלה יכולים להיות דברים שחיפשתי הרבה זמן, או סתם דברים קטנים ושימושיים מאד.

זה קורה לי בעיקר בפסח. זו תקופה מיוחדת לעשיית סדר. כל השנה זו הזדמנות ליצור את הבלאגן שנסדר בתקופת טרום פסח.

כשצריך לסדר אני אומרת: בפסח. "מתי תסדרי את הארון? בפסח". "מתי תסדרי את החדר? בפסח". "כמה דברים יש במגירות ובטוח שאת רובם את לא צריכה – טוב, נו יש פסח".

לעיתים רחוקות אני מרגישה בעצמי צורך לסדר כבר לפני חודש אפריל. ולאו דווקא סדר פיזי, אלא סדר רגשי.
סוג של Reality check לגבי עצמי, המקום שאני נמצאת בו, האם אני רוצה להיות שם? זה תורם לי? 
מחשבות לגבי דברים ישנים שפג תוקפם. שנמצאים שם כי... למה בכלל? 
גם את זה אני דוחה. הבלאגן נעשה יותר נוח, לעשות כי עושים, ללכת קדימה כי לא חושבים, לפעול כי ככה. 

כשעושים סדר כזה מוצאים מציאות קטנות ושימושיות שאולי יוכלו לעזור הלאה. כי שכחתי שהן קיימות. תכונות שלא השתמשתי בהן, כישרונות ששכחתי מהם. שנדחפו אי שם למעמקי המגירה – שם הצטבר מעליהם התפל היומיומי.
זמן טוב לרענון.

ומה זמן טוב יותר משבת? שבת... כשאין טלויזיה, מחשב, רדיו, טלפון. התקשורת היא עם בני הבית בלבד. ועם המחשבות.
עם הרבה מחשבות. 
ואולי מתוך כל זה, יעלו דברים שימושיים, יצירתיים, משמעותיים.
הלוואי.

ובלי שום קשר,
משהו ישן וטוב... שאני אוהבת.

http://www.youtube.com/watch?v=flm4xcOyiCo