קווי הגנה של המוח להגן על עצמו

המוח הוא הגורם לכך שאנחנו חושבים. המוח נמצא במצב של פעילות לא אוטונומית של רשימת מכולת – כלומר יש לנו בראש טייפ שעובד כל הזמן על סוגי אי חשיבה מסויימים.

הייתי רוצה לנסות ולמפות מחשבות אלה. בינתים בראשי,  אבל בתקווה להגיע למצב בו נוכל להסביר ולו מעט מהמוח האנושי .

קו ראשון של פעילות במוח – הפחד הקמאי

בכל בן אדם יש פחד קמאי מפני הדברים הבלתי ידועים.  הפחדים האלה נובעים מהחינוך שהבן אדם עבר במרוצת תחילת חייו, עובר לפחדיו כהורה, וכלה במצב שאדם מפחד למות.

הקו הראשוני של מחשבות של פחד הקמאי נובעות מהפחד מנפילה. נפילה מגג בניין למשל, נפילה מסוס דוהר , פחד מטביעה. 

אמנם רק על עצמי לדבר יכולתי אבל אני מניח שהדבר פועל גם על אנשים אחרים. פחד מנפילה מבניין מאפיין את רובם הגדול של האנשים. השאלה האם הפחד הזה נובע מהחינוך , ולו כאמצעי הגנה של ההורה, או שמה מדובר במצב רפואי בו העין הולכת לאיבוד כאשר אנו נמצאים גבוה מעל האדמה.

אני חושב שאפשר לשלול את הבעיה של הראיה. האם אנו מפחדים כאשר אנו נמצאים במישור? אנו רואים לאותם מרחקים או יותר ואיננו מפחדים מהמצב. אבל מגובה אני לא רק מפחד אלא יש לי גם תסמינים רפואיים מסויימים כמו סוג של סחרחורת או עליה בדופק ויובש בפה.

אלה מאפיינים של פחד. עליה בדופק מצביעה על רתיעה ועד אשר לא אתרחק מהגורם שהעלה לי את הדופק, לא ישכח.

אבל האם זה מסוכן להתקרב לקו ההיקף של גג הבנין?

למעט רוחות שבחלקן הגדול לא מסוכנות כלל, אין סכנה מלהתקרב לקו בניין גבוה. והאם יש בכך כדי לעודד פחד מקפיצה? הרי שזו נראת לא הבעיה הפולנית הנפוצה, לנסות להגדיר באופן אי רציונלי תופעה רציונלית.

לפיכך הפחד שלנו מפני נפילה אינו נובע מנפילה אלא הוא פחד קמאי – ארכאי שאיננו יודעים ממה הוא נובע.

כשאנו הורים אנו פוחדים על ילדינו שלא יתקרבו לגדת גג. אם נקרא לזה שימוש באותו פחד קמאי שאנו פוחדים על מנת להנחיל לבנינו את אותו הפחד – שלא יפול ואז הכיצד נוכל לחיות עם העובדה שלא הזהרנו שלא תפסנו, שלא עשינו משהו שעשוי לגרום לבן שלא לא למות.

אז לאחר שהבנתי זאת בחרתי (ואני חייב לומר בפחד רב) , שלא לחבק את הילידים ולא להרחיק אותם ממצבים אלה.  את הילדים שלי שהתקרבו לקצה גג. או שעמדו על המדרכה ליד רחוב סואן, או שעמדו ללכת למחנה קיץ , או שהדליקו גפרור אמרתי, בטון רגיל לגמרי, "תזהרו שאתם הולכים על הגג.", "תזהרו לא לרדת לכביש", "תזהרו מפני אש". ואיזה פלא, הילדים שלי הצליחו לא לפתח פחדים בעניין. לי עדיין יש פחדים, אבל אין סיכוי שזה הולך להשפיע על הילדים שלי. ואולי, אולי, הם יהיו נקיים .

מכאן יש לנו גם פחדים קמאים נוספים – מהאש, מגפרור דולק (ותחשבו – בעיה פולנית נפוצה – כבה את מייד את הגפרור או שתשרף) ועוד הרבה דברים שמפתחים את הפחד הקמאי הפני אש. פחד מטביעה ועוד פחדים קמאים נוספים.

מאיפה מגיע הפחד הזה.

ההשערה שלי היא שהדבר נוסע מפחד של האדם להיות "אשם"

ובמה הוא אשם אם הוא אומר לילדו שיזהר באש או שהוא מפחיד אותו שאם הוא ישחק באש הוא הולך לשרוף את כל הבית וכולי...

אגב כאן עולה גם השאלה האם תינוק ידע באש ויכווה, או שמה יכול תינוק להתקרב לאש, להרגיש בחומה ואז , כאשר הוא מתקרב יותר פשוט להמנע מלהשרף בגלל שהחום גבר ככל שמתקרבים  לאש.

(אגב, במחשבה הזו מצאתי את עצמי שולל  אגדה של "חכמינו" אשר מספרת איף הפך משה לכבד פה. נו שויין)

כל המלל הזה אומר דבר אחד , יש לנו טייפ בראש אשר משדר לנו נון סטופ נתונים ומחשבות בלי שהדבר יגיע לכדי מחשבה אמיתית. כלומר הפחדים הקמאים יש בהם כדי לבצע מחשבות על הפחדים האלה בלי סוף מבלי להפסיק. אני יכול לומר כי הסוג הזה של מעין חשיבה אינו עושה דבר שיש בו חשיבה אינטליגנטית. זוהי חשיבה אוטומטית שמועת ממחשבות רציניות יותר לחדור .

מעין נובעות המחשבות האלה. ?

האם המחשבות הקמאיות ניתנות לעצירה? לטיפול?

אני לא לגמרי בטוח . מחשבות אינטואיטביות אומרות שהמצב ניתן לעצירה בשלש שיטות.

האחד – שינה. כנראה אין מדובר במצב של חלימה. אבל הרעיון הזה צריך להבדק בהמשך.

השני – הצפיה בטלויזיה. בצפיה בטלויזיה הפחדים משתתקים, כאבים קטנים נעלמים, אפילו הנוכחות של אנשים נוספים , היציאה והחזרה שלהם, השיחה שנהלנו , כולם יש להם נטיה להשכח. מנסיוני, כאשר טופלתי בתרופות עקב מחלת הסרטן ממנה החלמתי היו לי לא מעט בעיות קוגנטיביות. לא יכולתי לדבר בצורה קוהורנטית , היו לי פחדים נוראיים בגין המחלה, אבל, כשהייתי צופה בטלויזיה לא הרגשתי את הדברים.

אני יכול גם לומר לכם כי לעיתים כשאני הולך לישון המחשבות טורדות את מחשבותי. אם אלו רשימות של הדברים שלא הספקתי לעשות, אם אלו שיחות עם השופטים במוחי שהולכות בסיבובים במוחי. ואז אני הולך לראות טלויזיה כדי לא לחשוב על הדברים האלה.

כעת, אני יכול ללכת לישון ללא המחשבות.

השלישי – בזמן חשיבה – כעת, כשאני כותב לכם את הדבר הזה, אני עוצר לשניה וחושב על הפחדים שלי – לא . הם לא מופעלים כאן. כי אני חושב על משהו. אני מפעיל את האינטואיציה שלי, ואז הטייפ משתתק. מפנה מקום למחשבה האמיתית.

שימו לב, זהו מצב של מחשבה עצמאית על המחשבה האוטונומית.  זוהי נסיון לאבחן את המחשבה הזו

המסקנה שלי - פחד המות, שמשתק אותנו מלבצע דברים - הוא מחשבה אוטונומית. והיא כנראה באה להגן עלינו מפני דברים לא ידועים או אולי ידועים פחות. התגובה לאיום - סטיה מיידית , אוטומטית, שאמורה להיות מהירה יותר מאשר חשיבה.