בסופו של יום אני מוצא עצמי כותב לעצמי. יש בכתיבה עצמית משום אוננות. אני כותב לעצמי מה שאני רוצה ומה שאני גם רוצה שיעשו לי / בי.

זה נחמד, אבל רק לתקופה.

אני זונה של תגובות.

אני צריך את התגובות כדי שאוכל להמשיך להתשרלל ולכתוב.

בינתיים, אני מוצא את הכתיבה מפצה. אבל לאורך זמן זה יהיה פחות ופחות טוב.

קראתי כמה בלוגים ישנים, של חברים שלי ופחות חברים. יש שם אינפלציה של תגובות, אם זו זו ש.. שמהגגת בכתיבה מופלאה - מגיעה כבר לצפונה מ 100. וגם אחרות משם מנהלות שיחות ערניות על פי דפים שלמים של תגובות. מצאתי את עצמי מנהל שיחה שאפילו לא זכרתי אותה על כוונת המחבר בפוטסט מסויים תוך ויכוח עם הכותב למה התכוון ולמה לא. איזה יופי חי.

זה נפלא בעיניי.

כעת הבלוגיאדה שקטה, כמעט אילמת.

אני צריך אתכם, הכותבים.

אני צריך אתכן , הכתובות.

תגיבו, דברו איתי על דה והא. תעשו לי טיזינג אבל פשוט דברו איתי.

Zed