אתמול זה התחיל בסער
אתמול זה התחיל ברעב
לכפר על ימי געגוע וערגה
טרפתי אותך

טורפת אותי
עד שהקירות רעדו.

אחרכך,

אחרי הפסקה דידקטית לסעודה קלה
חיממת אותי

קיררת אותי
ניגנת עלי שיר אחר
הצעקת אותי

לתחושות עמוקות יותר
של קצות העצבים.

מחפש את הריח שלך,

בקניונים, ברחובות,

באוטובוסים צפופים

יודע שברגע שאריח אותך

אתעודד, אזדקף, אחזור להפיז את הברק בעינים

(מההזדקרות המביכה בפומבי אתעלם כעת).

ריח הבשם שלך מטרף אותי

מנער אותי, מעורר אותי

על אחרות הבשם הוא רק זכרון של ריח,

צילום של הריח שלך , בלי התמצית

אבל

בימים קשים

אני מוכן להסתפק

בתמונה דהה, בתנועה דומה

של העברת השיער אל מאחרי האוזן של אישה יפה ברחוב

בחיוך מלוכסן במעבר תת קרקעי.

מחפש את הריח שלך בעיקול המרפק שלי,

שם הוא נשמר מקץ יום לפחות

מחפש אותו בספריות העבשות של הזכרון שלי

ובמדפי הסופרפרם.

אבל רק כשאני שומע אותך מחייכת לי בטלפון

אני מריח אותך עוטפת אותי.

ואם בדיוק התעוררת משינה, אני יודע שזה יום המזל שלי

שאז הקול שלך. אוי הקולשלך

נמוך באוקטבה,

עושה לי נעימים בקול הגוף

ואני

טבול בריחך

יכול לנוח.