הייתי הרבה דברים. הייתי המון דברים. הייתי כל העולם ויותר מזה:

הייתי מתה, והייתי לא בסדר, והייתי בסדר, ומתישהו באמצע אפילו לא הייתי.

אבל מה קורה כשנגמרות האפשרויות? מה קורה אז? מה קורה כשכבר לא נשאר לי מה להיות? 

אז הייתי, ואני לא יודעת מה אני עכשיו-לא: אני כן יודעת. עכשיו אני מפחדת, אני מבועתת. כי כבר הייתי בסדר, אולי לא לגמרי בסדר, אבל שום דבר לא היה נורא. וזה הספיק לי, זה הספיק לי כי הצלחתי לחזור לחיים.

אבל אני מאבדת את זה עכשיו, אני מפחדת משתי האפשרויות-

אם אני אהיה שוב מה שהייתי לפני שהייתי בסדר, אני לא בטוחה שאצליח לחזור.

ואם אני אהיה משהו חדש, טוב, אז אני פשוט לא יודעת

אני יודעת שאני חזקה, אני יודעת את זה כי נפלתי לתהומות כל כך עמוקות שאפילו החושך לא נוגע בתחתיתן. וטיפסתי משם, טיפסתי. עמדתי על הרגליים שלי לזמן מה. אבל אני לא יודעת עוד כמה פעמים אני אצליח לעשות את זה. 

יימאס לי לטפס בסוף, יימאס לי.

ומה יקרה אז?

אפשר רק לחכות ולראות