הצד האפל של האהבה

השיכונים מלאו שלכת, ניחוח של גרגר-הנחלים באוויר הלח. מדרכות עטו חום וצהוב- עלים.

רוח קרירה מלחשת ורשרושם הענוג של ענפים עירומים.

 שדרה  מנגנת, פיוטי סתיו ביום סגריר. עורבים אפרוריים פוכרים כנפיים- צפודים.

גזעי אילנות עדינים נטמעים בגוונים שמימיים.

 בחלון-ראווה, ניצבת גלמודה, בובה ללא מחלפותיה.

לא ניע-לא ניד, איננה משה ממקומה. אינה יכולה, אסורה.

 אנוכי הצבתיה שם, על רקע צחור, חלק ומצוחצח למשעי.

הבעתה חולמנית, הגיג מרוחק משוטט בשכלה, צועני-

חסר משכן קבע, ארעי בלבד; עד שנוע-ינוע לדמות השייכת לאחר.

 חיוך-דק נסוך על שפתי השושנה הוורדרדים שלה; היא יודעת שהנה אני מביט בה בתשוקה.

חיוורונה הולם את...

והמאור הקודר בחוץ הולך וכבה לאיטו.

 הנני עומד לבדי על פסיפס ערמוני אל מול הוויטרינה, מגניב מבט בקרן-רחוב ומשקיף בחטף על הסמטאות; דומה כמחכה שיחלפו עוברי-אורח מדשדשים באקראי ויבחינו בנוי הקפוא, המהפנט הזה.

אך לאו- זהו החן רק שלי לבדי ואינו הבל אלא אמת-צרופה. אינו זקוק לאישורו של אחר, אינו ניתן להפרכה.

 עוד מעט ירד הליל ואאסוף אותה חזרה לחיקי החם- העורג.

ביבר-הזכוכית יוותר לבן ונקי ופנסי-ניאון יאירו בכיסופים חומר-אפל; המהות של הרגע המדהים שנכלא שם מלפנים- פלא נשי קסום ומסתורי.