Queen Of nothing

למה זה קורה לי שכל יום מרגיש רע יותר מהיום שלפניו?

כל יום להתעורר לסיוט הזה

ולחרא המתמשך הזה שלא רוצה לעבור 

כשכבר לא נשאר עם מי לדבר

כשכבר לא נשאר למי לספר

כשכבר לא נשאר מה לעשות

כשכבר לא נשאר למי להתפלל

אם אלוהים שבשמיים כל כך גדול, איך זה שהוא כל החיים רק נותן לי לסבול?

אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם כל החרא הזה שעובר עליי

ההרס העצמי שלי פשוט הולך וגובר מיום ליום

אני מרגישה שכל חלק בגוף שלי לאט לאט מתמוטט

ואני כבר לא מסוגלת כבר לחיות בצורה נורמלית

לנשום, לאכול, לחשוב, בלי שיכאב...

אני באמת כבר לא יודעת איך להתמודד עם הכאב הזה

אני חושבת שאני צריכה עזרה....

כנראה עזרה שלעולם לא אקבל

מה עושים כשכל החלומות שלך מתנפצים?

מה עושים כשמגיעים לרגע הזה שמבינים שאין יותר לאן להמשיך? שכל מה שנלחמת עבורו, בנית עליו, לא שווה כבר דבר?

איך ממשיכים הלאה עם כל הכאב והצער?

איך ממשיכים אחרי הריקנות העצומה הזו? כשמגיעים לרגע השפל, כשכל דבר נראה כל כך רע?

כשכל דבר מזכיר לך את הדבר שכל כך רצית? כל מילה שמישהו אומר, כל שיר ברדיו, כל כוכב שעולה בשמיים בלילה,

כשכבר לא ישנים בלילה מרוב מחשבות, כשהכאב הופך להיות פיזי

כשכואב בחזה כל כך חזק שנדמה שאתה עומד לקבל התקף לב אבל עמוק בפנים אתה יודע שזו רק האכזבה שכואבת..

כואב לי..

כואב בכל הגוף..

כואב בכל פעם שמישהו שואל מה שלומי ומה חדש

כואב בכל פעם שאני מסתכלת למישהו בעיניים

כואב כשאני מסתכלת במראה

ובא לי לנפץ אותה כמו שמישהו שם למעלה, מנפץ את החלומות שלי

כל פעם מחדש.