הפרעות אכילה - זה לא עובר
כל הבולשיט של אפשר לצאת מזה
אין אחת שהקול שאומר לה היא לא שווה מספיק אם היא לא רזה יוצא לה מהראש
אין אחת שעוברת חודש, שנה, שנתיים, בלי ליפול שוב להפרעה לפחות לתקופה
אין אחת שבאמת מחלימה מהחרא הזה
שתרגיש כוסית ללכת עם קצר בלי להסתכל, רק עוד פעם אחת במראה ולהתבאס קצת
שתאכל את כל הארוחות שלה בלי היסוס, לפני ואחרי
שלא תרום באמצע הלילה מדי פעם, תלך למטבח ותחזור לחדר מספר פעמים חסרת מנוחה
עם מלא מחשבות, רצונות, פחדים
ואחר כך תבכה קצת
זה לא עובר
אתמול דיברתי עם אחת שעובדת איתי על הפרעות אכילה, היא אמרה לי שהייתה לה כשהיא הייתה צעירה יותר (היא בת עשרים), השיחה נגמרה די מהר כי נגמרה המשמרת, לא סיפרתי לה עליי, אבל אני חושבת שהיא הבינה לבד.. ודיי מקווה
קשה לי להיפתח עם זה, רוב החברים שלי לא יודעים, או לפחות לא הכל
אני לא יודעת מה יהיה איתי בסוף
כל היום משננת שלכולם יש נפילות ושזה יעבור ושהכל בסדר
אבל בתכלס זה בולשיט
אם אני ארגיש ככה כל החיים,
לא עדיף כבר שאשחרר וארגיש חרא אבל לפחות אהיה רזה?