חזרתי מהטיול שנתי האחרון. אף פעם לא אהבתי יותר מדי טיולים שנתיים כי כן כולם ביחד זה כיף אבל אני תמיד סובלת מאוכל, מקלחות משותפות ושינה משותפת והמסלולים תמיד קשים לי. אבל הפעם היה מדהים ברמות אחרות! נהנתי כל יום ומכל רגע ואף פעם לא עברה לי בראש מחשבה של אני רוצה הביתה (חוץ מבנסיעה חזור כשהיה לי פיפי של החיים והיו שעתיים נסיעה).

נתחיל מזה שיצאתי מהבית 10 דקות אחרי הזמן שבו הייתי צריכה להיות בבצפר. נהגתי במהירות מטורפת והייתי שם תוך 11 דקות! תמיד אני אומרת שבנסיעה רגילה מהבית לבצפר זה 15 דקות והכוונה בנסיעה רגילה זה כשאבא שלי נוהג מהר אז עקפתי אותו חה! סתם זה לא טוב לנהוג מהר אבל זה היה ממש ממש מוקדם בבוקר ולא היו בעיר כמעט מכוניות בטח שלא הולכי רגל אז זה בסדר.

את כל המסלולים אפשר לסכם ב: במשך x זמן עלינו לפסגת ההר ובמשך 3x זמן ירדנו ממנו. באמת בכל המסלולים זה היה ככה. היה מסלול אחד של מיטבי לכת שאפשר לקרוא לו המסלול הכי קשה בעולם. חוץ מעלייה קשה וירידה אפילו יותר קשה ומפחידה הוא היה ארוך בטירוף. ובשלב כלשהו קלטתי שאני עם טמפון כבר 6 שעות ושרק בעוד שעתיים נהיה במלון והתחלתי להלחץ שאני עומדת למות אז החלפתי בחיק הטבע. בפסגה ראינו 4 מדינות בנקודה אחת - ירדן, מצרים, ערב הסעודית וישראל. אבל ערב הסעודית הייתה כל כך רחוקה באופק שלא ראיתי כלום ונאלצתי לדמיין. היה לנו מדריך תותח שעשה עצירות חפירה מסודרות ולא עצר על כל אבן. הוא קלט מהר מאד שאני הבעיתית שצריכה כל הזמן פיפי ובכל עצירה נתן לנו הזדמנות להתרוקן. כל מסלול סיימנו ראשונים אז היה לנו איזה חצי שעה להתנגב במגבונים ולהפסיק להזיע ואז כולם באו מלוכלכים ומזיעים מהמסלול ואנחנו ישבנו כבר בכיף. 

כפי שאמרתי היה לי קשה במסלולים ואני תמיד מבקשת עזרה מאנשים אבל לא נעים לי. רוב המסלולים הייתי עם בסטי בן שעמד לפני וכל הזמן עצר לעזור לי. בטיול הקשה בעולם הבנתי שאני מעיקה עליו כי הוא מקפץ כמו ילד קטן כשהוא בלעדיי אז יום למחרת אמרתי לו שאני בכלל לא צריכה עזרה ושהוא ילך להנות אבל הוא הנשמה שלי והוא אמר שהוא שמח ואוהב לעזור ושהוא נשאר איתי. בהמשך המסלול היו הרבה הליכות בשיפועים ופחדתי להחליק וליפול לתהום, אז מישהו אמר שהוא רק ילך לצידי ואם אני אפול הוא יתפוס אותי. קקי החליט שזה מצחיק לתפוס אותי ולעשות כאילו הוא מפיל אותי ואז התחלתי לצרוח עליו והוא חיבק אותי. טוב האמת שאני סתם פחדנית ומאד פחדתי ליפול לתהום או להחליק למטה. באיזשהו קטע המדריך אמר לי שאני לא צריכה לתפוס באבנים אלא לעשות צעדים נכונים ולייצב את עצמי - את קלילה ויש לך שיווי משקל. 

בכל ערב היה לנו זמן חופשי והיה כיף בטירוף. בערב הראשון בסטי ואני החלטנו שאנחנו חייבות לנסוע למרכז ביג לשופינג כי אולי מחר לא יתנו לנו זמן. לקחנו מונית והיינו שם עד הסגירה, קניתי שתי חולצות ואייס קפה. היה לנו זמן עד העוצר אז נסענו לקניון מול הים, וקבענו להפגש עם בסטי בן בטיילת. בדרך פגשנו כמה בנות שהציעו לנו לחזור איתן למלון, המשכנו בטיילת וראינו את הבנים מהכיתה שגם הציעו לנו להמשיך איתם ואז הגענו לבסטי בן שהיה עם עוד כמה, כשלפני זה הם היו בבר. הם היו קצת שיכורים וכאלה מקסימים! בדרך חזרה פגשנו את חתיכי וחבריו ומפה לשם המשכנו עם חתיכי עד המלון. יצא לי לדבר איתו קצת אבל הייתה זונה אחת שכל הזמן נמרחה עליו ולא הפסיקה לדבר איתו. אבל עדיין דיברתי איתו קצת וצחקתי כמו פוסטמה מכל מילה שהוא אמר ונגעתי לו בזרועות המדהימות.

ביום השני היו לנו הרבה יותר זמן. התקלחנו והתנקנו והלכנו לחדר המסריח של הבנים. במשך שעות לקח לנו להחליט מה אנחנו רוצים לעשות ואיפה לאכול ובסוף הלכנו לפיצה. היא הייתה טעימה בטירוף ובכלל לא יקרה. אחרי זה רצינו ללכת להחלקה על הקרח בקניון החדש אבל עד שכולם באו ועד שהלכנו לשם היה מאוחר מדי ואמרנו שלא משתלם. המשכנו בטיילת, קנינו יוגורט מלא בכל טוב וחזרנו למלון, היינו שוב בחדר של הבנים ואז חזרנו לחדר שלנו, מוכנות לשינה עם פיג'מה והכל והשותפה שלנו לחדר שלא התקלחה עדיין לא טרחה לחזור. קיללנו אותה מלא ואמרנו שאם היא לא חוזרת עד 1 אנחנו נועלות את הדלת ולא נותנות לה להכנס. היא חזרה כמה דקות לפני, אחרי זה עשו מלא מלא רעש ליד החדר שלנו והתקשרנו למורים. וכשאני אומרת התקשרנו השותפה לחדר התקשרה כי היא איחרה לבוא וקבענו שלא אומרים מי אנחנו ונמציא שמות של מישהו אחר, ואז אחרי שנייה היא אומרת את השם שלה ומאיזה כיתה היא. 

ביום השלישי חזרנו מוקדם והייתה תחנת עצירה בקניון ואמרו שמי שרוצה יכול לרדת בקניון ומי שלא יכול להמשיך למלון. יצאנו לקנות מים כי אני לא שותה מים מהברז, והשני בקבוקים שהבאתי מהבית והבקבוק שקנו לי ביום הראשון לא הספיקו. חזרנו למלון להתקלח ולהתנקות מכל האבק והחול ויצאנו לעיר במטרה לקנות יוגורט כי הוא היה מושלם. מצאנו את עצמנו מפנטזות על פיצה ואכלנו פיצה. באמצע הזונה שחיבקה את חתיכי החליטה להדחף אלינו ובתור עונש היא שילמה טיפ כי לא היה לנו כסף קטן. בזמן האיכות שלנו תחקרתי אותה במטרה להבין אם היא בקטע של חתיכי או סתם זונה ומסתבר שהאופציה השנייה נכונה. קנינו יוגורט שהיה גם מושלם אבל טיפה פחות אהבתי. וחזרנו למלון, החלפנו בגדים כי כבר נהיה חושך וקר ויצאנו לשיט. ביום הזה התחלתי להרגיש לא טוב למרות ששתיתי הרבה מים. כשעלינו לאוניה נהיה לי ממש לא טוב ואמרו לי רק להסתכל על המים ולשתות הרבה וכל מיני והרגשתי ממש לא משהו. ראיתי שחתיכי גם לא מרגיש טוב וניסיתי לעודד אותו וסתם להיות איתו. כשירדנו מהאוניה כל מי שהיה לו מחלת ים חזר להרגיש טוב ואני עדיין לא. הייתה אפשרות להשאר בחוץ אבל רציתי רק לחזור למלון, הייתי בחדר עם בסטי בן והיה כיף. היינו במיטה של השותפה כדי לא לטנף את המיטה שלנו. יום לפני הוא בא לחדר והתחיל לשתות מבקבוק המים שלה, אז אמרנו שאם היא תשאל נגיד שפרצו לחדר וזה מה שלקחו.

בבוקר היינו צריכים להעמיס את כל המזוודות אחרי ארוחת בוקר. אבל בגלל שהארוחת בוקר שלנו הייתה קצרה נורא ורק שתינו שוקו החלטנו לנצל את ההזדמנות ולהוריד את המזוודות לפני כולם כשעוד אין תור במעליות. אחרי שהיינו לבושות ומוכנות ובלי מזוודות שכבנו על המיטה עם הנעליים ושמענו מוזיקה רבע שעה. רק אנחנו יכולות לעשות את זה. כל יום הרגלייים שלי כאבו יותר, אבל ביום הרביעי זה כבר כל כך כאב שזה כאילו התאפס והפסיק לכאוב. היה לנו מסלול קצרצר ואחריו הלכנו לחוף. כולם החליפו לבגד ים בכיף שלהם ופתאום נתקפתי בהלה. היו המון בנות שנראות רע והן הסתובבו בביקיני. מצד אחד אני מקנאה בהן על זה שאין בהם טיפת בושה והן פשוט הולכות ככה. ומצד שני פחדתי שגם אני נראית כזאת פתטית ולקח לי המון זמן להוריד בגדים. זה כמו סגירת מעגל מכיתה ט', בטיול שנתי הראשון ביחד היינו בבריכה אחרי שאנחנו מכירים שבועיים ועכשיו ביום האחרון בטיול האחרון ביחד. אני יודעת שאני נראית יותר טוב מבכיתה ט' (ציצים וזה) אבל היה לי יותר קשה מפעם להוריד בגדים. אמרו לי שאני נראית יותר טוב מכולם שם ושאין לי במה להתבייש ושאני באמת טיפשה. עשינו שנורקל והיה מגניב וזה, אחרי שהבנתי איך נושמים כי כל פעם שנגמר לי האוויר עליתי למעלה במקום לנשום בשנורקל. היו אלמוגים יפים והבנתי שאין לי למה לשחות כי כשאני אשחה אני אצא מהמים אז פשוט הייתי באותו מקום. כשהגענו למזח היה תור ובאתי כזה מהצד ונתקעתי במשהו שבלט מהמדרגות והתחלתי לדמם. חזרתי לחוף מדממת כמו ילדה מוגבלת. תמיד אני צוחקת על בסטי שיש לה תיק עזרה ראשונה עם כל הדברים בעולם וסוף סוף זה השתלם, היא שמה לי חומר חיטוי ופלסטר. אני עדיין מפחדת שזה מזוהם כי רק חצי מהפצע נסגר. בדרך חזרה עשינו סינון שירים בפלאפון של בסטי וצחקנו על כל מה שהיה שם. עצרנו להפסקת צהריים והיה שם מקדולנדס. ואני לא אוהבת, אני אוכלת שם רק כשאני בחו"ל כי בחו"ל זה טעים אבל כל הטיול התייחסנו ל"ארץ" כאילו שאנחנו בחו"ל אז אמרתי שזה בסדר.

קטעים מצחיקים:

-"הבדואים נורא ספונטנים, מחליטים שפה נבנה פחון"

התקשרו אליי מחיל המודיעין והתלננו שלא עניתי -"כן הייתי פשוט שלושה ימים במדבר וזה"

השפתיים של כולם היו יבשות וכולם השתמשו בלובלו בלי בושה. ביום השלישי חתיכי שאל אותנו אם גם השפתיים שלנו יבשות, אני הצעתי לבסטי שאני אטפל בזה בנשיקה 

-ביום השני ביקשנו מהקבלה עוד שמיכה, אז בסטי הציעה שאולי כשהם יביאו שמיכה הם ינקו פה, אבל הפעם באמת. 

-בחדר היה רק שקע אחד אז ניסינו לחפש עוד, היה מין מייבש שיער אבל הוא לא היה מחובר לשקע, הצעתי להעיף אותו מהקיר כי מתישהו הוא כן מחובר לשקע. בסוף ניתקנו את המקרר אבל איכשהו הוא עדיין המשיך לפעול. 

-היה לנו על המיטה מין כיסוי מגעיל כזה וכל לילה זרקתי אותו על הרצפה וכל בוקר הם הרימו לי אותו. ביום האחרון החלטנו להחביא אותו מתחת למיטה, שילמדו את הלקח. 

-כשנסענו לשיט הנהג עשה מלא סיבובים בעיר וסתם הגיע למקומות בשביל לעשות פרסה, כשחשבנו שהגענו אמרו לנו לשבת. נכון כי יש עוד מקומות בעיר שלא היינו בהם.

-המדריך סיפר לנו על משהו עם שם ארוך ואמר שמי שיזכור את זה ביום האחרון יקבל פרס. כשחזרנו מהטיול מישהו כתב בווטסאפ את השם הזה אז מישהי אמר לו - תצא לרחוב, תרים אבן, תהנה. כל כך נכון!

השיר של הטיול

היה לי כיף בטירוף!! ואפילו יצאו כמה תמונות לא ממש נוראיות שלי :)