 תראו אותי, אני שמח סתם פתאום ^^ |
כינוי:
אופטימיות D: בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אפריל 2015
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2015
אין לי ממש משהו חכם להגיד שלא נאמר, כי הכל כבר נאמר בשיחה של אחת בלילה בחדר במלון בורשה, ומה שנותר עבר למחברת שכותרתה היא פולין 2014 וכל השאר כנראה צף לו באוקיינוס המחשבות המרחפות. אבל זה בסדר, זה בסדר שלא הכל נאמר ולא הכל נכתב כי "השואה" זה לא יום אחד בשנה, ולא מסע של שמונה ימים בחיים, זה כל פעם שאני מגיעה לשיר "אפר ואבק" שלא נמחק מהפלייליסט בפלאפון אחרי המסע, אני עוצרת לרגע וחושבת על המילים שהמדריך אמר לנו במיידנאק ואני נזכרת בשלושים עיניים דומעות שמציצות מבין הצעיפים והכובעים ופתאום הכל נהיה בסדר, הציון במתמטיקה או ריב עם ההורים או מילה שקצת פגעה, כי פתאום הכל בסדר. שום דבר לא נראה נורא כי לא יכול להיות עכשיו שום דבר שמוכרז כנורא. בסוף כל יום, נורא ככל שיהיה אני חוזרת לבית שלי עם המיטה החמה והמקרר החופשי ומשפחה אוהבת וחברים והכל באמת באמת בסדר.
| |
|