אני לא אוהבת חורף, אבל יש כמה דברים שאני כן אוהבת בו. דבר ראשון, לא צריך לבחור גרביים! יש לי מלא גרביים עם נקודות (איך עושים סלש בלפטופ? :O)פסים / (מצאתי את הסלש) פרחים בצבעים אדום /(חייבים כל פעם לשנות לאנגלית?)/ירוק/צהוב/סגול שאני בחיים לא אעז ללכת איתם כשאני עם סניקרס או נעליים שרואים בהן את הגרביים, אז מגפיים זה כיף. דבר שני, פיג'מה של חורף היא בערך הדבר הכי נעים בעולם לא? במקרה הפיג'מה שלי גם קצת גדולה עליי אז זה ממש כיף, השילוב המושלם לפיג'מה של חורף זה שמיכת פוך אבל לקום בבוקר משמיכת פוך זה אפילו יותר קשה מלקום משמיכה רגילה, במיוחד שאחרי שאני יוצאת מהחדר לשירותים, שיניים ואוכל אני חוזרת לחדר להתלבש לא לפני שאני יושבת 10 דקות עם השמיכה עליי ובוכה שקר לי ואין לי מה ללבוש (מנהג זה מתקיים גם בקיץ אגב), והדבר השלישי והאחרון כרגע ברשימה זה צעיפים. אני ילדה חלשת אופי שמושפעת בקלות, סתם לא, אבל במשך חברות ארוכת שנים עם בסטי יש דברים שנדבקו בי בגלל שהיא כל כך אוהבת אותם, כמו האהבה לצבע הבורדו, אהבה לבגדים עם הדפס של פסים וחיבה לצעיפים, וזה גרם לי ליצור אוסף צעיפים קטנטן (לא כמו שלה, לה יש מיליון וכשאני רוצה להביא לה מתנה אני מביאה לה מתלה לצעיף) אז זה גם נחמד כי אי אפשר ללבוש צעיף בקיץ, גם יהיה לך חם וגם כולם יחשבו שאת מנסה להסתיר היקי. ניתן לראות שלבסטי יש השפעה חיובית ביותר עליי, מעניין במה היא נדבקה ממני. אגב, כשעשיתי ארון חורף (שהיה נורא עצוב!) גיליתי כמה פרטים - יש לי 19 ג'ינסים, הצבעים השולטים בארון הם אפור, שחור ולבן (וואו איזה מקורי) ובמיעוט יש בורדו, סגול וכחול.

בבוחן האחרון קיבלתי 100 (ווהו רק עוד 7 מאיות) וזה אחרי שאמרתי שלא הלך לי משהו ובהפסקה הייתי עם שתי עתודאיות ואמרתי שאני גרועה במשפט עברי כי אני לא מקשיבה למילה אחת (שלום אני המרצה שלכם ואני בן 700 ועכשיו אני הולך לספר לכם על תקופת הילדות שלי) ומתוך זה הן הגיעו למסקנה שאני מהילדות האלה שבוכות שהלך להן גרוע ובסוף הן מקבלות 100 וניסיתי להתווכח על זה אבל הן לא הקשיבו. בפעם אחרת כששמעו שאני בת בכורה אמרו שזה לא פייר שהצבתי רף כזה גבוה. עדכון - מאז קיבלתי עוד 100! בסטי שאלה אם אני רוצה להיות העורכת דין שלה, נראה לי אני אעשה רשימה של כל מי שמאמין בי מעכשיו ורק הם יזכו להגנה משפטית בעתיד, שלא יבואו פתאום עוד מיליון איש כשאני אהיה עורכת דין מצליחה (כרגע ברשימה: אמא, אבא, בסטי וקקי). חוץ מזה, ברגעים אלה אני עובדת על העבודה הראשונה בתואר שלי (חחח סתם לא אני בישרא), אני חייבת לציין שזה קשה, בדרך כלל אני אלופה בעבודות וכולם באים לבקש ממני עזרה ופתאום נעתקות המילים מפי ואיך אני אכתוב עוד 700 מילים יש לי שם, ת"ז ופסקת פתיחה (חה זה כל כך לפני יומיים). יהיה בסדר למה כל הלחץ הזה? יהיו עוד מיליון עבודות הגשה ועוד מיליון קייסים לפתור, למה כולם כל כך לחוצים וכל כך מלחיצים אותי?

תמיד אמרתי שאני ובסטי זה שילוב המושלם, היא אלופת הסמול טוקס ומסוגלת לדבר גם עם חייזר, תמיד טענתי שהיא נורא פלרטטנית אבל בגלל שהיה לה חבר מאה שנה היא הייתה מסווה את זה ברוצה להכיר אנשים חדשים, ואני לעומת זאת, אלופת שיחות הנפש ויכולה לגרום לכל אחד לשפוך את הלב בפניי. וזה היה כיף שהיינו ביחד, שהיא הייתה באה לאנשים ופותחת צוהר ואני הייתי נכנסת פנימה. לא שאני לא יכולה להסתדר לבד, אני מדברת עם כולם אני לא צריכה שיקחו אותי ביד ויכירו לי חברים חדשים, פשוט קשה לי לעשות מיליון פעם את שיחת השם/גיל/מקום מגורים/למה באת ללמוד משפטים ובא לי להגיע לעומק של שיחה מעבר.

נכון שאני תמיד אומרת שאני אהיה רווקה לנצח ואז מתאים שם 42 חתולים? אז אני לא אוהבת חתולים, ניסיתי לחשוב איזה חיה אני כן אוהבת והחיות היחידות שאני אוהבת הן לא כאלה שבאמת אפשר לגדל בבית - דוב פנדה (למרות שראיתי כתבה על מישהי שפתחה גן לגורי פנדה אז אמרתי שכשאני אהיה גדולה אני אהיה גננת פנדה), שפן סלע וחזיר.

אני אומנם צעירה אבל יש לי אופי של סבתא בת 100, וכיאה לאחת כזאת יש לי תוכנית לכל דבר בחיים שלי, ולכל תוכנית כזאת יש בערך שלושים תוכניות מגירה. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני party pooper אבל אני באמת לא כזאת, זה פשוט כי אני מסודרת ורוצה לדעת מה לעשות עם החיים שלי בניגוד לאלה שהולכים לחפש את עצמם בהודו ואז הולכים לעשות תואר בשקר כלשהו. אני מדברת רק על דברים אלמנטריים כמובן כמו כמה ילדים אני רוצה, ואיך יקראו להם (כרגע יש לי רק שמות לבנים), איך החתונה שלי תיראה, מה אני אעשה בעתיד המקצועי שלי ואיפה אני עוד רוצה לבקר בחו"ל (חוץ מבכל מקום בערך). אבל לאחרונה נרקמת לה "התוכנית" כמובן שזה לא חייב להיות בדיוק ככה כי אני עדיין מציאותית, וזה בסדר כי יש תוכנית ב' (וג' וד' ומזל שבא"ב יש רק 22 אותיות), בשנים הקרובות אני הולכת להכיר את בחור חלומותיי, נהיה במערכת יחסים רצינית וגם נגור קצת ביחד, אחרי סיום התואר שלי ובשירות חובה אנחנו נתחתן וכשאני אכנס לקבע אני אהיה בהריון, מה שמתיישב בדיוק עם התוכנית לכמה ילדים אני רוצה כי התשובה זה הרבה, ואם אני מתחילה בגיל 26 זה אמור לעבוד.

גיליתי את נפלאות הווטסאפ במחשב, איזה באסה לחברים שלי, כי עד כה הסיבה שבגללה אני לא חופרת בווטסאפ זה כי אין לי כוח לכתוב הכל, אבל עכשיו כשמדובר בהקלדה אין לי בעיה עם זה ;) כשאני רוצה להתפנק אני שמה שעון ב8:03 במקום ב8:00 חחח סתם לא אני לא קמה בשמונה אני קמה לפני, אבל לצורך הדגמה. הפלאפון שלי הוא יחיד מסוגו בעולם - א. המקום היחיד בעולם שבו הזמן חוזר אחורה! כן כן, מכונת הזמן היא הפלאפון שלי ב. כשאני שמה על מצב טיסה, אני עדיין מקבלת הודעות, איך? קסם! אם לא הייתי רואה מם של איך זה להיות סטודנט עם פטריק שאומר "היי יש לי 3 דולר" ומזדהה בטירוף הייתי קונה פלאפון חדש

אני הולכת לראות משחקי הרעב עם בסטי, את הקודם ראינו לפני שנה ואת השני ראינו לפני שנתיים, לחיי עוד הרבה מסורות לעוד הרבה שנים