האמת שאין לי ממש כוח ואין לי ממש מה לעדכן כי החיים שלי כרגע די מונוטוניים ושגרתיים אבל אני קוראת פוסטים ישנים ואני נהנית להיזכר במה שהיה, גם אם זה קרה רק לפני חודש. 

דברים לא טובים:

יש תקופת מבחנים ואני מפחדת אני מתה מפחד אני בלחץ מטורף, אני לא מרגישה שאני יודעת את החומר מספיק טוב ואני לא מרגישה שאני יודעת לפתור מבחנים או לענות על שאלות בלי לשכוח מיליון דברים בדרך

הבחור שהיה לי משהו עליו בתחילת שנה (ושלח ידיים והפסקתי לדבר איתו) כנראה, לא בטוח, יוצא עם מישהי מהכיתה וחשבתי איזה יופי בשבילם ואז הבנתי שאני קצת מקנאה כי השקר שאמרתי לעצמי שהוא יצא ממערכת יחסים ארוכה ובטח הוא רוצה להיות קצת רווק כבר לא תקף ואז באה השאלה, למה הוא לא רוצה אותי

לא קיבלתי את הפטור במבחן אמיר ואני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי עכשיו

אני לא מוצאת דיל לטיסה בסוף תקופת המבחנים וכנראה שאת היומולדת שלי אני אחגוג לבד כמו ילדה עזובה

בלי קשר לטיסה, אני ובסטי לא בשיא שלנו, אני מרגישה שלא אכפת לה ממני, כל פעם שאנחנו קובעות להפגש היא מבטלת, היא בקושי שולחת הודעות וזה לא כיף לי, אני שונאת שלוקחים אותי כמובן מאליו, ואם עכשיו כשהיא יושבת בבית ולא עושה כלום, פעם אחרונה שנפגשנו הייתה לפני חודש וחצי מה יקרה כשהיא תתגייס?

כלום לא קורה עם חתיך שנה ג' שלא שם עליי ועכשיו אני גם לא אראה אותו חודש ואני מרגישה כל כך רווקה ושזה לא ישתנה לעולם (זה ממש קשה להכיר בנים באוניברסיטה, מי גרם לרושם שזה לא?!)

דברים טובים:

סיימתי לקרוא ספר של 240 עמודים תוך כדי קריאת הסיכום וניסיון להבין מה רוצים ממני - כל מי שסיפרתי לו על זה אמר כל הכבוד ושמצבי ממש טוב

דיברתי עם חברה והיא הציעה שניפגש בסופש וגיליתי שארומה הקרוב לביתנו פתוח בשבת אז אני אציע לה את זה

בעבודה שהגשתי לפני שבועיים ולא היה לי מושג מה לכתוב בה קיבלתי 82 שבגדול זה לא ציון מדהים אבל יחסית לזה שבאמת לא ידעתי כלום זה טוב

עברתי שלב ממש קשה בקאנדי קראש

התאהבתי שוב באישה הטובה (מה למה כולכם רואים את זה? כי זה יפה, מעניין, והאישה - היא ממש טובה)

בשבוע החולף יצאתי לריצה פעמיים ומחר אני אצא שוב

זה שיר ממש יפה!

אני מרגישה ממש נורא נפשית, כאילו כל דבר יגרום לי להתפוצץ, כל דבר מעצבן אותי, כל דבר מלחיץ אותי. ולמרות שזה נראה שכמות הדברים הטובים שווה פחות או יותר לכמות הדברים הלא טובים זה לא נכון כי זה כמו שאני אגיד שהמבחן של 1 נק"ז חשוב כמו המבחן ב3 נק"ז בגלל שלדבר על משחק מחשב, שיר וסדרת טלוויזיה זה לא חשוב כמו שאני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי בשביל לא להיות כל כך עצובה.

הכל בסדר, הכל בסדר, הכל יהיה בסדר

עריכה 22/1 21:12

הכל לא באמת כל כך רע זה פשוט שהכל נראה ככה, אבל יש המון דברים טובים ובשביל לאזן:

ביום חמישי בבוקר אחת הבנות אספה את "החבורה" שלנו ואמרה שהיא חשבה על זה שהסמסטר עכשיו נגמר ושעברנו אותו ביחד ורצתה לתת לנו משהו קטן והביאה לנו שוקולדים, ובתכלס גם אם היא הייתה מביאה לי שקית ריקה הייתי מאושרת מעצם הרעיון.

לכבוד סיום הסמסטר היה בוקר שוקו ומרשמלו ובאמת שצריך מעט מאד בשביל לשמח אותי, שוקו עם מרשמלו לגמרי הספיק. כמו שלפני שבועיים שחילקו קרמובאים ולקחתי אחד העתודאית אמרה שצריך לצלם את החיוך שהיה לי על הפנים.

אני כל הזמן מקבלת מחמאות כשאני מספרת כמה כבר למדתי, "לי אין את המשמעת העצמית הזאת" אמרה אחת ו"תפסיקי להיות כל כך מסודרת" אמרה אחרת.

קניתי היום מעיל חדש (כי אני לא סגורה באמת אם אני אוהבת את הקודם) והוא מנוצות וממש מחמם ויפה וגם פיג'מה קצרה בh&m שעלתה פחות מהמחיר של הבית שלנו.

לארוחת צהריים אכלנו פשטידת פסטה עם גבינות ובשר ורוטב עגבניות וזה היה מושלם.

סבא אמר לי שאני מתוקה כמו דבש ושאם יום יבוא ומישהו ישבור לי את הלב הוא יהרוג אותו, ואם הוא לא יוכל לעשות את זה, הוא נותן לי ייפוי כוח מלא להרוג אותו בעצמי.

נכון שיש עוד תקופת מבחנים שלמה לפניי, אבל כמו שהמרצה אמר צריך לחגוג עכשיו כי אומרים אחר כך  וכשאחר כך מגיע לא עוצרים לדקה לחגוג - אז סיימתי את הסמסטר הראשון שלי באוניברסיטה!