אז איך התחילה שנת 2017? אני באמת לא זוכרת כי כבר עברו שבועיים וחצי וזה מצחיק איך מזכירים לי שמשהו קרה רק לפני שבוע ומצד שני הזמן טס בצורה מפחידה.

יצאתי עם העתודאית וחברת ברלין (יש לנו שם ממש מצחיק לשלושתינו אבל מי שלא היה בשיעור הזה לא יבין אז חבל סתם לכתוב פה ולהביך את עצמי). בהתחלה היה קצת מוזר כי לא היה מקום בשני הברים האופציונליים ואז פשוט הושיבו אותנו ממש בסוף הרחוב כי פשוט הקטע של בר שכונתי שהם חושבים שזה על כל השכונה, וממש עמדנו כבר לעזוב כי זה מביך לשבת במקום שבו אין כבר תנור חימום או מוזיקה או כל זכר לבר ואז המלצרית אמרה שהתפנה מקום ממש בלב העניינים וישבנו שם. הזמנו קנקן בירה וצ'ייסר, אני לא יודעת כמה שתיתי כי היו כוסות מוזרות כאלה אבל הייתי ממש שיכורה בקטע של לדבר שטויות ושכואב לי להזיז את הראש לצדדים. מישהו בא אלינו והתחיל לעשות לנו קסמים ולנסות לקרוא מחשבות, בהתחלה חשבתי שהוא מתחיל עם מישהי מאיתנו אבל הוא סתם רצה שנעשה לו לייק בפייסבוק אבל זה היה תוכנית בידור ממש מצחיקה לערב. חזרתי לישון אצל חברת ברלין ובבוקר ניצלנו את החיים עד הסוף וכמובן למדנו. 

בשישי חזרתי הביתה ברכבת ולפני כמה שבועות גיליתי שה-מקום למצוא בו חבר זה תחנת רכבת ביום שישי כי יש מלא מלא חיילים חתיכים והם ממש חתיכים אבל הפעם חזרתי ממש מאוחר ולא היו כבר חיילים ברכבת אבל ראיתי מישהו שלמד איתי בחטיבה והייתי דלוקה עליו (כמובן) ואז נזכרתי שהוא באמת גר בעיר לידי ומעולם לא ראיתי אותו מאז שעזבתי את החטיבה והדבר המתבקש לעשות היה כמובן לעקוב אחריו, אז זה מה שעשיתי ואז כשעמדנו איפה שכולם מחכים שיאספו אותם חיכיתי לתפוס את המבט שלו כדי לראות אם הוא מזהה אותי ורוצה להגיד לי שאני נראית הרבה יותר טוב מבכיתה ז' ושאני מהממת אבל הוא לא הסתכל ורק כשאספו אותו נראה לי שהוא קלט אבל זה כבר היה מאוחר מידי ולא משנה. מסתבר גם שאנחנו לא חברים בפייסבוק, הודות לפיצ'ר החדש של הפייסבוק שמגלה לך ממתי הפרופיל שלך, אז הוא פתח אותו אחרי החטיבה, בפייסבוק הקודם בטוח היינו חברים הרי שלחתי לו מה היו שיעורים כל שבוע באיזשהי דרך.

הפיגוע של שבוע שעבר ממש שבר לי את הלב, לא רק כי אני הייתי לא מזמן עם עוד המון חיילים בירושלים (וגם לי היה נשק ותחמושת ולא הייתי עושה כלום ושום דבר חוץ מלברוח אם היה קורה משהו), לא רק כי לא בעוד הרבה זמן גם אני אהיה צוערת בקורס קצינים, אלא כי באמת חיכיתי לפרסום השמות כי פחדתי שיופיע שם שאני מכירה, אף חבר קרוב אליי לא נמצא עכשיו בקקצ אבל יש כמה חברה מהשכבה או שאני מכירה ובאמת לא הייתי רוצה לראות שם מוכר ברשימה. הדבר הראשון שראיתי בבוקר זה מישהי פירסמה בקבוצה של העתודאים שהחברה הכי טובה שלה נרצחה והיא מפחדת שלא יבואו אנשים להלוויה. לא יכולה לתאר לעצמי מה הייתי עושה בעולם הזה אם היה קורה משהו לחברה הכי טובה שלי. רק במוצאש נפגשנו וגם מלא לעשות כלום ביחד איתה כל כך נהניתי, לא יכולה לדמיין לעצמי מה הייתי עושה במקום אותה בחורה מסכנה.

עניתי על שאלון בבאזפיד כרגיל שבודק מה כוח העל שלי, שאלו אותי איזה חוש מוגבר אצלי, אז התחלתי לשלול, ראייה זה בטוח לא "אני לא רואה" יכול להיות השם השני שלי וזה שאני מסתובבת קבוע עם שתי זוגות משקפיים בתיק זה קצת עצוב. שמיעה גם לא, אני שומעת סבבה אבל זה בטח לא חוש מוגבר. אני לא יודעת מה ההגדרה לחוש טעם מפותח אבל אם נגיד שמבחינתי שני הטעמים היחידים זה מלוח או מתוק אז כנראה שאני לא עונה להגדרה, וחוש הריח שלי הוא באמת גרוע, לא הייתי מתפלאת אם הייתי מתגלה כחצי תתרנית או משהו, אז בלית ברירה כתבתי חוש המישוש כי פשוט לא יודעת איך אפשר להיות גרוע בזה. ואז הייתה עוד שאלה מה הכישרון הטבעי שלי והתבאסתי לפסול את סעיפי האומנות או מוזיקה או מתמטיקה וכמעט סימנתי בישול עד שראיתי כתיבה! במשהו אחד אני צריכה להיות טובה! 

בזמן האחרון חוץ מזה שאני משתמשת בכל הכוחות של היקום בשביל לפגוש בלי סוף אנשים שאני מכירה, גם קורים לי דברים מוזרים כל הזמן, כמו זה שנסעתי לקניון והשומר בבידוק בחוץ פשוט לחץ לי את היד מההה?(אבל לא בצורה הרשמית של להגיש אותה מולי אלא בגישה "השרמנטית" של להניח אותה מולי) או ששאלתי מישהו מהטרמפים אם יש לו את התנאים כדי להיות מלווה (נו חלאס כבר עם הבדיחה שמעל שני אנשים צריך מלווה) והוא ענה לי שיש לו גם רישיון על טנק, מההה? או נגיד הקטע שטרמפיסט אחר זכר שפעם באיזה טרמפ סיפרתי מאיפה אני ומה אני לומדת ואמר לי להוסיף את המספר שלו ואיכשהו יום למחרת הלכנו יחד תחת מטריה אחת מהאוטו לבניין וביום אחר גם הזמין אותי לקפה וישבנו שעה על הדשא בחוץ? מההה? נכון שזה מצחיק והיה יכול להשמע אפילו רומנטי אבל הוא ממש גדול וכנראה זה סתם ואני אומרת לעצמי כל הזמן להפסיק לחשוב על זה אבל זה מצחיק כי שנה וחצי אנחנו לומדים באותה אוניברסיטה ומעולם לא נתקלתי בו ופתאום הוא כל הזמן שם.

החלטתי להיות חכמה ולגבות דברים במחשב והמחשב ונגיד עשיתי תיקייה שנושאת את השם "משפטים" שמכילה את כל החומרים בתואר שלי אבל לא הצלחתי לשלוח אותה במייל כי היא עצומה. וגם החלטתי לגבות את הבלוג הזה תחת מיליון תיקיות במחשב ויצא לי לקרוא פוסטים שכתבתי בגיל 13 ו14 (אומייגד זה לפני 6-7 שנים) וכתבתי שם שהחלום הכי גדול שלי זה להיות עורכת דין. בא לי לחבק את עצמי של העבר ובא לי לחבק את עצמי של ההווה שכרגע החלום הכי גדול שלי הוא סיוט אבל זה יהיה בסדר ממש.

אני ממשיכה לראות האנטומייה של גריי כמובן, התחלתי את עונה 7 ואני איכשהו צריכה להפסיק עם זה כי בתקופת מבחנים פשוט לא יהיה לי זמן לזה. בכללי אני צריכה להתרגל לזה שהולכת להיות תקופת מבחנים, נגיד היה היום בוחן והגעתי למסקנה שפשוט כל בחינה מתחילה בכמה דקות שוק של מה אני עושה פה, מי אני מה אני, מה זאת השאלה הזאת. אני קצת מקנאה בעצמי של לפני שנה שהפכה את כל האינטרנט בשביל למצוא סיכומים ומבחנים מלפני מיליוני שנים. אבל זה בסדר כי תכף אני אסיים העבודה האחרונה לסמסטר הזה ואתחיל לעבוד בראבק על המבחנים. והכל יהיה טוב כי אני אפציץ כמו שאני תמיד עושה במבחנים ואומנם זה יהיה חודש קשה עם 7 מבחנים ובאמצע אני אציין 20 שנות קיום בעולם אבל יהיה טוב!