חודש פברואר עוד שנייה נגמר, האם חודש פברואר היה חודש מדהים כמו שציפיתי שיהיה? האמת שלא. אבל אני בסדר עם זה. כי ביום ראשון יהיה המבחן האחרון שלי שלא רק יסמן את סוף תקופת המבחנים המעיקה אלא גם יסמן את סוף הסמסטר הנוראי בהיסטוריה של האנושות. אז מה היה בחודש החולף?

דבר ראשון והכי חשוב, היה לי יומולדת. התעוררתי ביקיצה טבעית, משהו שהוא בכלל שלא מובן מאליו בתקופת מבחנים, למדתי רק קצת, המשפחה שלי באו אלינו לעל האש, אחרי זה קפצתי לבחור לאיזה שעה ובערב הלכתי לסרט VIP עם חברה שהיה ממש מגניב הקטע הVIP והכנסנו כמויות של פופקורן, גלידות ושתייה כאילו בחיים לא ראינו אוכל וכאילו לא ישבנו שעה לפני הסרט ואכלנו. במהלך כל היום התקשרו אליי המון חברים וקיבלתי המון הודעות וברכות בפייסבוק וזה ממש חימם לי את הלב. החלק האהוב עליי בכל יומולדת זה לאסוף את כל הדברים היפים שכתבו לי כדי שאני אוכל לשנן לעצמי אותם במשך כל השנה אז הנה מקבץ קצר- "מאחלת לך שתמיד החיוך המהמם שלך ישאר". "שתמיד תהיי האימוג'י המחייך שאת גם כשבא לך לבכות ושאף פעם לא ירד לך החיוך מהפנים". "תמשיכי להיות כזאת חייכנית ומהממת". "תמשיכי להיות מאושרת ולחייך המון". "אני מאחלת לך בעיקר אושר באמת, בכל צורה שהוא בא לדעתך לידי ביטוי". "מאחלת לך את כל הטוב שבעולם כי מגיע לך, ולי עוד הרבה שנים של לכתוב לך ברכות". "מקווה בשבילך ובשביל כולם, שתישארי מדהימה וחכמה ומצחיקה כמו שאת". "תישארי מקסימה ובן אדם טוב כמו שאת, שבכל מקום שאת מגיעה אליו עושה טוב על הלב". "תמשיכי להיות שפיצית כמו שאת ותהפכי לעורכת דין מדהימה". "לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך באמת". "תמשיכי להיות מקסימה ומהממת כמו שאת". "שמחה שזכיתי להכיר חברה כמוך.. אמנם את קטנה ממני בהרבה אבל אני לומדת ממך המון". אז היומולדת הזה לא היה מדהים בנסיבות העניין, אבל דיברתי עם הרבה חברים וקבעתי להפגש עם מאה איש בערך בסופ"ש (שכמובן כלום לא קרה כי חרשתי) אבל אני באמת רוצה בשבועיים חופש שיהיו לי להפגש עם כל מי שאני רוצה.

הייתה בלוגרית שממש אהבתי (וכנראה סגרה את הבלוג מזמן) וביומולדת 20 שלה (היא נראתה לי כזאת ענקית ומגניבה אלוהים) היא כתבה שהיא לא יודעת אם היא מרגישה יותר בת 10 או יותר בת 30, אלא בדיוק באמצע, ואמרתי לעצמי איזה שטויות אני בטוח ארגיש מה אני כשאני אהיה בת 20. אז האמת שאני מרגישה בדיוק בת 20, בגיל 10 אומנם הייתי בוגרת לגילי אבל הייתי ילדה, ובגיל 30 אני מקווה להסתכל על עצמי של גיל 20 ולהגיד הייתי ילדה. אני מצפה להיות במקום אחר בעוד 10 שנים כמו שהייתי במקום אחר לפני 10 שנים. 

אני לא ממש קולטת שאני בת 20, ראיתי שיש ניסוי באוניברסיטה וצריכים אנשים בני 20-30 ואז אמרתי היי אני יכולה להשתתף בו. ראיתי את המשפט בשנות ה-20 לחייהם, ואמרתי לעצמי היי אני חלק מהבני ה-20. בקיצור אני בת 20 ואני עדיין צריכה להתרגל לזה.

דבר שני, ב25.2 הבלוג שלי חגג 7 שנים וזה משמעותי מאד בשבילי, אני בישראבלוג מאז שאני זוכרת את עצמי והיו לי מיליון בלוגים אבל זה הבלוג היחיד שהתמדתי בו, יש קרוב ל900 קטעים שנכתבו פה ואינסוף זכרונות. באנטומייה של גריי היה קטע שמרדית מצאה יומנים שאמא שלה כתבה בהם במשך שנים והיא כל כך התלהבה ואני כל כך אהבתי את הרעיון הזה וחשבתי שחבל שלי אין יומנים שכתבתי במשך שנים, ואז נזכרתי שזה ממש לא נכון! במשך 7 שנים כתבתי בלוג, כמעט כל רגש או מחשבה שהיו לי ב7 השנים האחרונות מגוללים פה, לדעתי זה יותר ממדהים.

דבר שלישי, ב27.2 לפני שנתיים עברתי טסט, זה היה רגע כל כך משמח ומשמעותי בשבילי אחרי שנה של לימודי נהיגה והרבה טסטים כושלים, וכרגע הנהיגה היא חלק כל כך שגרתי ויומיומי בחיי שזה משמח אותי, למרות שזה הכי טבעי בשבילי להגיד תשאירו לי את האוטו מחר/ אני נוהגת ל.. זה עדיין עושה לי קצת שמח בלב כל פעם שאני נכנסת לאוטו ונוהגת, זה ממש לא מובן מאליו בשבילי. בימים הקרובים גם אמור להגיע הרישיון האמיתי שלי ואני אשאיל את השלט נהגת חדשה שלי לאנשים שצריכים אותו כי אני כבר לא נהגת חדשה.

ב27.2 לפני 6 שנים הורידו לי את הגשר, ואומנם למטה היישור כבר לא מושלם לצערי אבל המצב הוא פי אלף יותר טוב ממה שהיא לפני הגשר, ואני כל כך אוהבת את החיוך שלי ולפי כמות הברכות שמהללות את החיוך ושמחת החיים שלי אני שמחה לדעת שאני עדיין מחייכת למרות התקופה כל התקופה האחרונה, אז היה שווה את זה.

תקופת המבחנים שואבת ממני כוחות ברמות אחרות, יש ציון במבחן הראשון, דווקא זה שיצאתי ממנו בהרגשה טובה, קיבלתי 78 שזה בסדר כי זה קורס מעיק ורק קיוויתי לעבור אותו ומצד שני אוף למה לא 80 אבל חלאס בלי מועד ב'. במבחן השני גילינו 10 דקות לפני המבחן שיש רק שעתיים במקום שלוש שעות וכמו שתיארתי את זה "המבחן היום היה מדהים, כאילו אני פותרת אותו כשמישהו מצמיד לי אקדח לרקה", פשוט ככה, זה היה מירוץ מטורף נגד הזמן וחבל כי דווקא הגעתי ממש עם ביטחון למבחן וידעתי שאני מוכנה ויודעת את החומר טוב וזה לא ישקף את הידע שלי. המבחן השלישי היה בסדר, לא טוב לא רע, פשוט בסדר, אני מקווה שאני אקבל בו מעל 80 בציון הסופי ואהיה מרוצה. אגב מבחן אחד דחיתי למועד ב' כי ידעתי שאם אני אלמד אליו זה יפגע לי בלמידה למבחנים אחרים ושאני אוכל להצליח בו במועד ב'. במבחן הרביעי שהיה אתמול הרגשתי על הפנים, כל הזמן השתעלתי והיה לי חם והתעסקתי במה שקורה מסביב, בגדול אני מקווה שיהיה בסדר כי השקעתי הרבה בקורס הזה ובמבחן הזה ואני מקווה לציון טוב שלא יוריד לי את הממוצע. לגבי המבחן האחרון- לפני כמה ימים תקפה אותי בהלה שאת המבחן הקרוב אני פשוט לא אצלח בציון טוב, אז החלטתי רק הפעם לשנות את הגישה הכללית שלי לגבי מועדי ב' שהיא- הם לא קיימים מבחינתי. אני פשוט נכנסת למבחן בידיעה שזאת ההזדמנות היחידה שלי וזהו, עד כה גם לא עשיתי בכלל מועדי ב' ואני מרוצה מההישג הזה אבל הפעם אני אומרת לעצמי שזה בסדר לעשות מועד ב', הקורס הזה קשה ובאיזשהו שלב הפסקתי להקשיב (ובהדרגה גם להכנס) להרצאות, ההמלצה של שנים מעלינו הייתה ללמוד שבועיים למבחן אבל היו לי רק 5 ימים ואני גם לא מרגישה טוב בימים האלה. אז מבחינתי זה רק תרגול למועד ב', כמובן שאם אני אקבל באורח פלא מעל 80 אני אהיה מאושרת וכמובן לא אחשוב בכלל על מועד ב'. בכל מקרה, הכל טוב. הגעתי למסקנה ממש עצובה אחרי המבחן האחרון שהיה 3 שעות, איך מצפים ממני להתרכז במבחן במשך 3 שעות אם בחיים האלה אני לא מתרכזת בשום דבר במשך 3 שעות? הרי בחיים אני לא אלמד רצוף 3 שעות בלי לעשות הפסקת פלאפון או הפסקת פיפי או הפסקת אוכל, אפילו כשאני לומדת עם חברה ואנחנו הכי מכוונות מטרה ולא נוגעות בפלאפון אנחנו עוצרות פעם בחצי שעה לעשות הפסקה של דקה דיבורים על משהו מצחיק או משהו שהוא לא לימודים. זה אומר הרבה על הדור שלנו, אבל בעיקר שזה בלתי אפשרי להתרכז 3 שעות במבחן וכל הכבוד לי כל פעם שאני עושה את זה.

בחודש שעבר שכן מהבית הקודם שלנו נפטר. הוא היה מעל גיל 80 והוא היה חולה אבל זה עדיין הפתיע אותי. אני זוכרת אותו מאז שאני ילדה קטנה, השכן שגר שתי קומות מתחתינו שהוא גם ועד בית שאשתו הייתה מפחידה אותי ותמיד כשהייתי עולה במדרגות הדלת שלהם הייתה פתוחה ופחדתי שישאלו אותי למה אני עולה כל כך הרבה קומות במדרגות (באמת למה?) ותמיד הוא היה חונה בחנייה של האורחים למרות שהייתה לו חנייה משלו והייתי עושה לו שלום כל פעם שראיתי אותו באוטו ברחוב שלנו ואני זוכרת שהוא שמח לראות אותי עושה לו שלום מתוך האוטו שלנו כשאני הנהגת, ולא באמת הייתי קרובה אליו אבל אני מכירה אותו מאז תמיד ועכשיו הוא נפטר ואני לא מאמינה.

טוב אז האמת שהסיפור עם הבחור נגמר. הוא התקשר אליי במוצ"ש ואמר שהוא חשב על זה בסופ"ש והוא לא חושב שהקשר הזה עושה טוב לאף אחד משנינו. ואמרתי לו שאני מסכימה איתו כי גם אני חשבתי על זה מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. פשוט קיוויתי שאולי הוא יתן לזה עוד הזדמנות, וגם קיוויתי לעשות את השיחה אחרי המבחן האחרון ושאני אזום אותה, כדי לוודא שאני מוכנה ולא ציפיתי לזה ממנו אבל זה בסדר. לא רציתי לכתוב על זה כשזה היה בהתהוות כי לא ידעתי מה יהיה אבל עכשיו כשזה נגמר זה בסדר לדבר על זה. ראיתי אותו בפעם הראשונה לפני כמעט שלושה חודשים, ישר חשבתי שהוא נראה טוב, נפגשנו עוד פעמיים במקרה עד שישבנו שעה על כוס קפה בדשא ודיברנו על העולם ואז עוד פעמיים עד שהתנשקנו, מאז נפגשנו עוד 5 פעמים כבר לא במקרה ואכלנו עוגת שוקולד ושתינו בירה וקפה והתחבקנו במיטה מתחת לשמיכה וצחקנו בקולי קולות ולא היו הרבה בגדים מעורבים בעניין. סיפרתי ל2 חברות שהעניין נגמר וקיבלתי תגובה קרירה של יופי וזה קצת פגע בי, כי נכון שלא היו לי רגשות אליו כי לא הרשתי לעצמי לפתוח את הלב בפניו ונכון שזה לא היה מה שרציתי, ומגיע לי יותר מזה והסכמתי לכל זה רק כי הסמסטר הזה היה הכי חרא בעולם אז זה לא יכול לעשות לי יותר רע ממה שעכשיו ומערכת יחסים אמיתית צריכה מוטיבציה יותר טובה מזאת, אבל זה מבאס אוקיי? ומותר לי להתבאס על זה ולצפות לקצת עידוד. כי ים זמן לא התנשקתי עם מישהו ומלא זמן עבר מאז שהרגשתי ממש יפה ושמישהו לא יכול להוריד את העיניים (והידיים) ממני ולהתרגש מכל הודעה ומכל פעם ששם מסויים מופיע על המסך, סבבה? אז תנו לי להתבאס על זה קצת. חוץ מזה שהוא ממש חתיך. אני שמחה שזה קרה, אני קצת פחות שמחה שזה נגמר, אבל הכל טוב.

שמעתי את השיר הזה ברדיו ובגלל שהוא בעברית לא יכולתי לשאזם והייתי בטוחה שאני אשכח את המילים אז עשיתי סרטון כדי שישמר הפזמון ובבית אני אחפש מי שר את זה בתקווה שזה לא יהיה זמר מביך, ואז זה עידן רייכל איזה כיף

מגיע לי מישהו שיגיד לי i met you, הללויה!

עריכה 1/3- 

במבחן השלישי, זה שדחיתי בשביל הלמידה שלו מבחן אחר למועד ב' ולמדתי אליו ביומולדת שלי והלך פשוט בסדר קיבלתי 95, זה משמח מכל כך הרבה סיבות- כי באמצע המבחן קלטתי שהמצאתי חלק מהסיפור בראש ושיניתי את הנתונים אז הייתי צריכה להתחיל למחוק ולספור שורות כדי שלא תהיה לי חריגה, ואז הצלחתי להתאפס על עצמי ויצאתי מהמבחן והשוויתי תשובות ופשוט לא עניתי כמו אחרים וזה ביאס אותי (בסוף הסתבר שצדקתי) וגם כי אמרו שקשה לפרוץ אצלו במבחנים את חומת ה-90 (וקיבלתי מצוין+תשובה ראשונה מעולה במבחן) וגם כי במבחן הראשון שלי באוניברסיטה קיבלתי 99 וזה נתן לי ביטחון מטורף ידעתי שאני לא אצליח לשחזר את ההצלחה וחששתי שלא יהיו לי עוד 90ים+ במבחנים, והנה הצלחתי לקבל עוד ציון מדהים וזה גם קורס גדול ונחשב קשה וחשוב אז אני ממש ממש שמחה ווהו.