אוי כמעט פספסתי את ההזדמנות לכתוב פוסט בחודש מאי וקלטתי את זה 15 דקות לפני שנגמר החודש פיוו, טוב אז מה עשיתי בחודש האחרון?

סיימתי לקרוא את הספר "מה שצריך לקרות" שהתחלתי לקרוא רק בגלל השם והעטיפה הורודה ושמצאתי אותו בספריה הביתית וכנראה אף אחד בבית לא קרא אותו מעולם. ממש ממש אהבתי אותו, למרות שלקראת הסוף הוא נהיה ספר ארס פואטי על איך כותבים ספר. אני אוהבת להאמין שחוץ מעבודה קשה, מה שקורה בעולם הזה מתרחש בזכות הרבה מזל ו"מה שצריך לקרות" כזה, אני חושבת שזה שילוב מוצלח של השניים והספר מדבר בדיוק על זה. כמובן ציטוט שאהבתי "וחלומות, עד כמה שאני יודעת, מבטאים בדרך כלל את השאיפות שלנו או את הפחדים", זה מצחיק כי הרבה זמן אני מתעסקת בזה שיש לי חלומות מטורפים וזה נראה לי הסבר די מדויק לחלומות. בספר היה ציטוט מהסרט "כשהארי פגש את סאלי" שזה אחד הסרטים שאני הכי אוהבת, ולא סתם, הציטוט היה של הקטע שאני הכי אוהבת ויכולה לדקלם בע"פ, באותו רגע ידעתי שהספר הזה מוצלח לאללה.

בחודש האחרון פקדתי איזורי שופינג מובחרים בארצנו במשך 10 פעמים (ופעמיים מהם היו באותו יום, ואותו מקום יום אחרי יום, לא אין לי בושה), רכישותיי: שמלה בצבע אדום עם פרחים, שמלה בצבע שחור (שתיהן באותה גזרה ויש לי גם אחת כזאת עם פסים, השלמתי סרייה), סנדלים בצבע זהב, כפכפים בצבע זהב, שמלה שחורה יפה, 2 גופיות ספורט, חזיית ספורט, חזיה לבגד ים, 2 ג'ינסים קצרים עם קרעים, 3 תחתונים יפים מידי במחיר מופקע מידי ועוד 6 במחיר פחות מופקע, 2 סוודרים בסוף עונה ומשקפיים חדשות כי לצערי השתנה לי המספר במשקפיים ואני מרגישה עיוורת יותר מתמיד. חוץ מזה, קיבלתי צמיד זהב צהוב ולבן ביחד (אני בדרך כלל לא אוהבת אבל הוא פשוט מהמם) באיחור קטנטן ליומולדת. אני לא יודעת מה היה לי בארון לפני החודש הזה. אין לי מושג מה יהיה לי בחשבון הבנק אחרי החודש הזה כי חוץ מהצמיד כל הקניות מתקרבות ל900 ש"ח.

הייתי עם בסטי בהופעות ביום העצמאות וביום הסטודנט. אני ממש ממש אוהבת הופעות ואני ממש אוהבת את בסטי כך שזה שילוב מנצח. עברו שנתיים מאז שסיימנו תיכון ואני מרגישה שהקשר שלנו טוב מתמיד (למרות שהוא תמיד היה טוב). פחדתי ממש שאחרי התיכון לא נשמור על קשר אבל אנחנו רק מתקרבות כל פעם מחדש ואני מתאהבת בה, עוד שבוע היא בת 20 ואני לא יודעת מה אפשר להביא לה, כי עליה נאמר מה אפשר לאחל לילדה שיש לה הכל? כשהיינו בהופעה דגדג לי משהו בבטן שרצה שמישהו יתחיל איתי ואז כשמישהו בא האינסטינקט שלי היה לרצות שהוא כבר ילך, ואני לא יודעת למה אני עושה את זה בכלללל פעם שמתחילים איתי. אפילו כשהבחור הממש חתיך התחיל איתי באילת ונראה לגמרי בקטע שלי רק רציתי שהוא ילך. לא מבינה מאיפה המחשבה הטיפשית הזאת מגיעה בכלל. חוץ מזה היה נשף, היה משמעותית פחות כיף משנה שעברה כי כל החבו שלי לא באה, שתי החברות הכי טובות שלי מהלימודים לא הגיעו והרגשתי קצת תלושה כזאת. גם הייתי עם האוטו ולא כיף להיות ליד מלא שיכורים והייתי ממש רעבה, כשבד"כ באירועים ומסיבות אני ממש ממש לא רעבה ואפילו מתבאסת על זה שאני אף פעם לא אוכלת. 

יצאתי לריצה 6 פעמים כשפעמיים מהן לבשתי את בגדי הספורט החדשים שלי, בניגוד לכל הריצות בשנה האחרונה שהיו עם חולצות טיוש וטייצים, פשוט כי לא רציתי להוציא כסף על בגדי ספורט מהחשש שאני אפסיק להתאמן וזה ילך לפח, אבל הבנתי שפשוט אין סיכוי שבקרוב אני אפסיק להתאמן טפו טפו טפו. אחותי ואני התחלנו גם לעשות אימון של תרגילים בבית, סיפרתי לחברות שלי והן ממש קינאו שאני יכולה להתאמן עם אחותי זה הרבה יותר כיף מאשר לעשות את זה לבד.

הייתי בתיכון ביום הזיכרון, לשמחתי היו הרבה אנשים שראיתי הרבה מאז התיכון ושמחתי לראות גם כאלה שלא ראיתי בשנתיים האחרונות וזה היה ממש אחלה. אפפה אותי תחושת חמימות כזאת של המקום הזה. איזה כיף זה להגיד שאני עתודאית וישר מבינים מה זה ולא צריך להתחיל להסביר למה לא עשיתי צבא. חוץ מזה פגשתי גם את בסטי בן שלא בא לתיכון, ראינו היפה והחיה שהיה פשוט יפהפייה (אנחנו תמיד הולכים לסרטים של גייז, הפעם אני לחצתי על הסרט הזה) ולמרות שדיברנו ממש בפתיחות והוא סיפר לי דברים שבחיים לא שמעתי ממנו קצת כעסתי עליו, חלק מהדברים היו מפתיעים ולא לטובה וקצת אכזב אותי לשמוע את זה ממנו. הוא מיד הציע שניפגש בסופ"ש שאחרי אבל האמת שהייתי צריכה קצת הפסקה ממנו, התכתבנו קצת מאז ולא דיברנו עוד על הנושא.

החודש הזה היה מוצלח מאד מבחינה משפחתית. טפו טפו טפו. סבא שלי חגג יומולדת 93(!!) שקצת נהרס מרוב התרגשות אבל זה כיף להיפגש כולם בנסיבות משמחות. ובן דוד שלי המוצלח שאני אוהבת מאד וחברה שלו הודיעו שהם מצפים לילד. אני שמחה בשבילם בטירוף, הוא נראה ממש בהיי מזה. חבל שבמשפחה האשכנזית והלא פרימטיבית שלי ממש קשה להם לקבל את זה שהם לא רוצים להתחתן. הם לא יודעים את זה אבל אם לבן הזוג העתידי שלי לא יהיה ממש לחוץ להתחתן גם אני כנראה לא אעשה את זה (כאילו כן שמלה לבנה ומסיבה ענקית, לא רבנות וכל המסביב).

התקופה האחרונה לא הייתה ממש מוצלחת מבחינת נהיגה לבני הבית שלנו ובזמן האחרון יש לי מין פחד כזה כשאני נוהגת, של להסתכל מאה פעם לפני כל כניסה לצומת ולהחזיק ממש ממש חזק את הברקס בכניסה לחנייה. אני מקווה שזה יעבור כי זה רק תקופה ואני יודעת שאני נוהגת טוב והיום ממש סבא רבא שלי אמר לי שאני נוהגת ממש טוב, והוא לא מפזר מחמאות בקלות, ובמיוחד לא כאלה שקשורות לנהיגה.

שבועות זה לגמרי החג שלי- ללבוש לבן, לאכול גבינות, פרחים, מים (אחותי אמרה לי שמים זה לא כמו חמצן ואני לא חייבת לשתות מים כל הזמן כדי לחיות). כל הדברים שאני אוהבת בחג אחד. זה טיפה היה החג הכי בודד שלי כי ההורים שלי ושתי הבסטיות שלי בחו"לים (בסטי בפריז וזה עושה לי חשק לבכות כי יותר מכל מקום בעולם בא לי להיות בפריז), אבל לא נורא שבוע הבא הם יחזרו והכל יהיה בסדר. אני ממש לא אוהבת מדורות (ל"ג בעומר) וזיקוקים (יום העצמאות). אני כן ממש אוהבת בלונים, דגלים ושרשרות הוואי (אולי יותר ממה שכדאי להודות בזה, יש לי 5 כאלה תלויים בחדר והייתי שמה עוד אם היה לי איפה).