תראו אותי, אני שמח סתם פתאום ^^ |
כינוי:
אופטימיות D: בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2018
אני עייפה, ולא רק עייפות של לא ישנתי טוב בלילה (למרות שגם זה חלק מהעניין) אלא עייפות כבר הרבה זמן, לא רק תשישות כי זה גם עייפות נפשית. פעם כשהייתי מאד קטנה ותמימה חשבתי שאם יהיה לי חבר לא יהיו לי צרות יותר בחיים. אחרי זה הבנתי שזה לא נכון, עוד לפני שהיה לי חבר. זה נכון שדברים יותר קלים כשאני יודעת שיש מישהו שיאהב אותי בכל מקרה וירצה להישאר לצידי כדי להתמודד עם כל מה שיבוא אבל לפעמים זה גם קשה. כי נמאס לי לספר לו שאין לי כוח ושנמאס לי מהכל. ולפעמים הריבים איתו, קטנים ככל שיהיו, הורסים לי את כל המצב רוח. סתם מילה אחת לא במקום יכולה לפגוע בי הרבה יותר מכל מה שמילה ממישהו אחר תפגע. אפשר לומר שזה כמו שמילה אחת קטנה ממנו תשמח אותי יותר מאשר מילה מכל אחד אחר. אבל זה מתקזז כי "את הלב שלי" ו"הצחוק שלך זה הצליל שאני הכי אוהב לשמוע" ו"כל החיים חיכיתי לך" ו"את המתנה שלי לתמיד". ואולי אני צריכה להיות קצת פחות רגישה מכל מילה. וכאילו לא בא לי לכתוב על זה וניסיתי להתעלם מזה עד עכשיו אבל חברה טובה שלי החליטה שהיא לא רוצה להיות יותר חברה שלי, וכאילו דיברנו מאז והאווירה קרה והודעות לא נשלחות בקבוצה אבל האווירה טיפה פחות קודרת ורציתי להתקשר אליה כדי להביע את עמדתי בעניין ולהתנצל על מה שהיה, על אף שהתנהגותה לא פרופורציונלית בכלל למה שכביכול נעשה, ועבר רק שבוע וחצי והיא עדיין לא מצאה את הפנאי לחזור אליי אז הבדיחה היא כנראה על חשבוני. אבל הנה תכף נגמר הסמסטר ולחלוטין זה דבר טוב כי הוא היה מתיש ושוחק וחורפי ובודד בעיקר. ותקופת המבחנים בה אני לא אראה אף אחד ואוכל להתהלך כל היום בטרנינג עד שיפסיק להיות קר זה משהו שאני מאד צריכה כרגע. ויש לי גם רק 5 מבחנים שזה בכל קנה מידה ממש תקופה מתנה לעומת 8 המבחנים שהיו בתקופה הנוראית האחרונה. ואומנם כבר התאפסתי קצת עליה אבל אני לא רוצה שזה יהיה כמו שנה שעברה, שדמיינתי מתי יהיו לי הפוגות קטנות ובסוף הכל היה עמוס. וגם יומולדת 21 שגם השנה יחגג בתקופת המבחנים כמו בשנתיים האחרונות. העיקר שסיימתי עם הסמינריון וכל פעם אני בודקת עד כמה התרחקתי מהנקודה ומשתדלת לא לכתוב בראשי תיבות כי זה לא יפה, רק שיתן כבר ציון ואני אדע שגם זה באמת מאחוריי. אבל הכל יהיה בסדר נכון? כי המבחנים יהיו בסדר ותכף תכף נגמר הסמסטר והחברה בסוף תירגע ותפסיק להיות ביצ' ועוד מעט יהיה קצת פחות קר ואני אחזור לעשות ריצות ולא רק כשיורד עליי גשם ואני ממהרת הביתה ובעוד חודשיים אני אטוס לחו"ל עם החבר, שאיתו כל דבר יותר קל כי הוא תמיד שם בשבילי, לחבק אותי יותר חזק לפי עוצמת הבכי ולהצחיק אותי כל הזמן והיי ישראבלוג לא נסגר אז אני יכולה להמשיך ולכתוב פה כשעובר עליי יום רע או תקופה לא משהו
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
